"מ 6493/16 - א'

1. לפניי בקשה לסעד זמני בבקשת רשות ערעור, האוסר על הרחקת המבקשים מן הארץ ובכלל זה על השמתם במשמורת לשם הרחקתם. עניינה של בקשת רשות הערעור הוא בהחלטת ממשלה מספר 2183 מיום 1.8.2010, המאפשרת לילדי שוהים שלא כחוק ולבני משפחותיהם לקבל מעמד בישראל (להלן: החלטה 2183). בתמצית – העותרים טוענים כי שגה משרד הפנים משקבע כי הם אינם עומדים בתנאים הקבועים בהחלטה זו ולכן אינם זכאים למעמד בישראל ועליהם לעזוב את המדינה.

רקע עובדתי והליכים קודמים

2. החלטה 2183 היא הוראת שעה שניתנה מטעמים הומניטריים, ואיפשרה באופן חד פעמי להסדיר את מעמדם של ילדי שוהים בלתי חוקיים – שנולדו או גדלו בישראל והם דוברי עברית. על פי ההחלטה, קבלת המעמד בישראל כרוכה בעמידה בחמישה תנאים מצטברים:

"א.  בשנת הלימודים התש"ע הילד למד במערכת החינוך הממלכתית בישראל, לרבות גן חובה הפועל על פי חוק הפיקוח על בתי ספר, התשכ"ט-1969.
ב.    לשנת הלימודים התשע"א הילד רשום ללימודים בכיתה א' או בכיתה גבוהה יותר  במערכת החינוך הממלכתית בישראל, או שרישומו ללימודים בכיתה א' נדחה לאחר שלמד בשנת הלימודים התש"ע בגן חובה, ואובחן ע"י השרות הפסיכולוגי כחסר בשלות ללימודים בכיתה א', או שסיים כיתה י"ב במערכת החינוך  הממלכתית בישראל בשנת הלימודים התש"ע.
בסעיפים א' ו-ב': 'מערכת החינוך הממלכתית בישראל' - לעניין גן חובה וכיתות י'-י"ב בלבד. גם במוסד 'מוכר שאינו רשמי' ובלבד שהילד למד בכיתות א'-ט'  במערכת החינוך הרשמית.
ג.    במועד קבלת החלטה זו, הילד מתגורר בישראל ברצף תקופה בת 5 שנים, לכל הפחות,  ובלבד שאם לא נולד בישראל נכנס אליה בטרם  מלאו לו 13 שנים.
ד.    הילד דובר את השפה העברית.
ה.    הוריו של הילד נכנסו לישראל באשרה ורישיון מסוג  ב1/  (עובד זר), ב2/ (תייר) או  ב4/ (מתנדב)  לפי חוק הכניסה לישראל,  שהוטבעו בדרכון  חוץ של מדינה שמדינת ישראל מקיימת איתה יחסים דיפלומטיים, טרם מועד לידתו של הילד בישראל או כניסתו של הילד לישראל.

3. המבקשים מס' 1 ו-2 הם זוג הורים אזרחי **, שנכנסו לישראל לראשונה בשנת 2002 באופן בלתי חוקי, ומתגוררים בה (להלן:האב ו-האם); המבקשים 3 ו-4 הם שני ילדיהם הקטינים שנולדו בישראל – הבת ביום 26.7.2005 (להלן: הקטינה), והבן ביום 24.4.2008. פעמיים הגישו המבקשים בקשות להסדרת מעמדה של הבת בישראל ולהסדרת מעמדם של שאר בני המשפחה באמצעותה – וזאת מכוח החלטה 2183. אלא שבשתי הפעמים הבקשות נדחו, ונקבע כי על המשפחה לעזוב את הארץ לאלתר.

           את בקשתם הראשונה להסדרת מעמד מכוח החלטה 2183 הגישו העותרים ביום 15.8.2010. היה זה לאחר שביום 19.7.2009 נעצר האב בגין שהייה בלתי חוקית בישראל, ובעת הדיון לפני ממונה ביקורת הגבולות התברר כי הלה נכנס לישראל בזהות בדויה ומשכך הוצאו נגדו צווי הרחקה ומשמורת. ביום 20.12.2009 שוחרר האב ממשמורת, בכפוף להפקדת ערבות על סך 6,000 ש"ח, והגיש בקשת מקלט בישראל – אלא שכעבור מספר חודשים נדחתה הבקשה וביום 12.8.2010 נמסר לאב כי עליו לעזוב את ישראל. בשלב זה הגישו כאמור המשיבים את הבקשה להסדרת מעמד מכוח החלטה 2183 – אלא שגם בקשה זו נדחתה, בשל אי עמידה בשניים מהתנאים המצטברים הקבועים בהחלטה: ראשית, בשנת הלימודים תשע"א לא היתה הקטינה רשומה ללימודים בכיתה א' או בכיתה גבוהה יותר כאמור בתנאי ב' בהחלטה – אלא לגן חובה; שנית, הוריה של הקטינה לא נכנסו לישראל באשרה ורישיון כנדרש בתנאי ה' בהחלטה. עתירה שהגישו העותרים בנדון לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב נדחתה ביום 17.8.2011 (עת"מ 7451-01-11; להלן: העתירה הראשונה). ערעור על פסק הדין לא הוגש, והוא הפך חלוט זה מכבר.