ארמה נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה תל אביב

בפני בקשה לביטול צו הריסה מנהלי שניתן כנגד בנייה אסורה, במקרקעין הידועים כגוש 6649 חלקה 305, רחוב ברגסון מס' 7 בתל אביב.

הצו

ביום 16.11.23 נחתם לביצוע צו הריסה לבנייה אסורה במקום האמור מעלה. הבנייה האמורה בצו ההריסה ובתצהיר הינה: "בחנייה האחורית של הבניין בצמוד לגבול הדרומי של המגרש מעל אזור של ארבע חניות בנו סככה (...) מדובר בקונסטרוציה מצנורות מתכת מחוברות לקרקע בחלק הדרומי מקורה בברזנט בצבע אפור." בדוח הביקורת בשטח צויין כי מדובר בגילוי על בסיס בדיקת תצ"א אשר לאחריה נעשה ביקור במקום ותיעוד צילומי. נקבע כי מדובר בבנייה בת פחות משישה חודשים על בסיס תצ"א. בבדיקה שנערכה במערכת רישוי ופיקוח לא נמצא היתר לסככה זו (מש/2). לאור האמור לעיל ניתן צו הריסה מנהלי כנגד הבנייה.

הבקשה לביטול הצו

ביום 17.12.23 הוגשה הבקשה נושא הליך זה לביטול צו ההריסה המנהלי שניתן. מדובר במבקשת שהייתה לא מיוצגת אז וניסחה את הבקשה בעצמה.

נטען בבקשה כי מדובר בבנייה החוסה תחת סעיף 11 לתקנות התכנון והבנייה (עבודות ומבנים הפטורים מהיתר), תשע"ד-2014.

לאחר שהוגשה הבקשה לבית המשפט ניתן עיכוב ביצוע וניתנה החלטה למשיבה ליתן תגובה לבקשה (החלטת כבוד השופטת קוטין).

התגובה

ביום 18.12.23 התקבלה תגובתה של המשיבה במסגרתה נטען כי הסככה אינה עונה על התקנות המרחביות החלות במקום, לאור זאת אינה עומדת בתנאי סעיף 2(4) לתקנות הפטור ולכן אינה פטורה מהיתר.

תגובות נוספות

בהמשך לתגובת המשיבה, הגישה המבקשת תגובה לתגובה במסגרתה טענה טענות שונות כנגד ההנחיות המרחביות. לא אפרט מעבר לכך שכן בסופו של דבר זנחה המבקשת טענותיה אלה והן לא בפני להכרעה כעת. בתגובה נוספת של המבקשת תחת הכותרת "השלמה", שהוגשה לאחר הדיון הראשון בהליך, נטענה לראשונה בכתב הטענה שתהייה הטענה המרכזית בהליך שבפני. היא כי השכונה "נווה אביבים" משופעת בסוככים מאותו הסוג ו"היכן שלא תזרוק אבן בנווה אביבים תפגע בסוכך כזה." צורפה מפה כולל כרך צילומים של סוככים דומים עד זהים בשכונה ובסביבת ביתה של המבקשת. המבקשת טענה כי צו ההריסה שהוצא כנגד הסוכך שלה מהווה אכיפה בררנית של הדין כנגדה.

הדיונים בבקשה

ביום 31.12.23 התקיים דיון ראשון בבקשה לביטול צו ההריסה המנהלי, בפני כב' השופטת קוטין. המבקשת התייצבה להליך, עם שכן נוסף, והציגה צילומים של סוככים נוספים רבים בשכונה. נטען כי מדובר בסוכך פטור מהיתר שכמוהו יש רבים בשכונה וכי הם פעלו באחריות ובסבירות תוך שסברו כי הסככה פטורה מהיתר. המשיבה טענה שוב את טענותיה כאמור בתגובה הכתובה כי לא מדובר בסוכך פטור מהיתר וזאת לאור הוראות התקנות המרחביות. המבקשת טענה בדיון זה לראשונה בעל פה כי "כל השכונה שלנו מלאה ולכן אני טוענת לאכיפה בררנית." לאחר מכן תחזור המבקשת על טענה זו גם בכתב במסגרת אותה "השלמה", כאמור מעלה.

ביום 30.1.24 התקיים דיון שני בהליך, בפני כב' השופטת קוטין, בו חזרה המבקשת על טענת ההגנה מן הצדק, אכיפה בררנית של הדין בטענה שהם היחידים שהמשיבה פועלת נגדם לגבי סוכך שכזה. המשיבה טענה שאין אכיפה בררנית, שהמשיבה אוכפת היכן שניתן לאכוף, כי הם לא נמצאים בכל זמן ובכל מקום וכי אכיפה חלקית אינה אכיפה בררנית. עוד נטען כי על המבקשת להוכיח כי היו מקרים בהם ידעו ויכלו לאכוף ומטעמים לא עניינים לא אכפו.