סייד נ' הוועדה המרחבית לתכנון ובנייה אבו בסמה

מונחת בפניי בקשה דחופה לעיכוב ביצוע צו הריסה מנהלי, שהוצא לפי סעיף 217 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק").

במסגרת הבקשה, נטען כי צו ההריסה הוצא על רקע סגירת ובניית קירות חיצוניים מבלוקים בגודל של כ-36 מ"ר, וכן על רקע חידוש והמשך עבודות טפסנות ליציקת תקרה בקומה ראשונה בשטח של כ-656 מ"ר, וזאת לאחר שהופר צו להפסקת עבודה שהוצא ביחס למבנה.

בהינתן העובדה כי הצו ניתן ביום 25.7.18, ועל פניו, חלף המועד הקבוע בהוראת סעיף 228 לחוק, טען המבקש כי לא הגיש את הבקשה במועד, "שכן, סבר בטעות כי הידברותו עם הפועלים בשם המשיבה מספקת להקפאת צו ההריסה, עד שהובהר לו העניין בצורה חד משמעית שעליו לפנות לבית המשפט בבקשה זו" (הרישא לבקשה).

כן טען המבקש, כי היתר הבנייה שניתן לו לבניית המבנה היה ל-256.5 מ"ר בלבד, וחרף זאת, פעל להקמת מבנה בהיקף של 1,400 מ"ר.

לטענת המבקש, הוכנה והוגשה תכנית מפורטת להגדלת זכויות הבניה למגורים, והתכנית ממתינה לאישור, וכי על יסוד התכנית בדעתו להגיש בקשה לקבלת היתר בנייה.

בנסיבות אלה, מאחר והוא מצוי כדבריו בעיצומו של ההליך להכשרת הבנייה, נטען כי יש מקום להורות על עיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי.

דיון

בפתח הדברים ייאמר, כי יש להצר על כך שהמבקש לא ציין כי עניינו של המבנה מושא הבקשה כבר שימש יסוד לבקשה לביטול צו הפסקה מנהלי שהגיש לבית המשפט, ואשר נדחתה בהחלטה מנומקת של ביהמ"ש ביום 17.1.18 (בב"נ 26600-12-17 אלסייד רמי נ' וועדה לתכנון ובנייה אבו באסמה).