"מ 11354-01-17 מדינת ישראל נ' מהדיזדה

בפניי בקשה להארכת פסילה מנהלית לפי סעיף 50 (א) לפקודת התעבורה, למשך 45 ימים.

פסילה מנהלית זו הוטלה על המשיבה ביום 07/11/16 בגין חשד לנהיגה רשלנית שגרמה לתאונה קטלנית בה נהרג נוסע שישב בעגלה רתומה לחמור ולפציעת נוסעת שישבה בעגלה.

לטענת הבוחן כמעט כל פעולות החקירה הסתיימו, אולם טרם הוגש כתב אישום .

המבקשת עותרת להארכת הפסילה המנהלית לצורך עיון וביקורת של הפיקוד במשטרה והעברת התיק לפרקליטות לצורך הגשת כתב אישום.

לטענת המבקשת העיכוב נובעת ממספר סיבות: מציאת מועד מתאים לביצוע ניסוי שדה ראיה ביום שמשי שבוצעה רק ב11/01/17, העברת התיק לפרקליטות לדיון בבקשת המשיבה להחזרת רישיון והשלמת דו"ח התאמת נזקים .

ב"כ המשיבה טען כי יש להחזיר למשיבה את רישיון הנהיגה כי חלפו כ-100 ימים . לטענתו, נימוקי הבקשה שפורטו בסע' 4 לא מגלים טעמים מיוחדים להארכת הפסילה המנהלית על פי סע' 50 (א) לפקודת התעבורה. לטענתו, עיכוב לצורך מציאת מועד מתאים לביצוע ניסוי שדה ראיה ביום שמשי ולבחון עניינים פרוצדורליים בתיק הפיקוד והעברה לפרקליטות אין בהם די כדי לפגוע בזכות היסוד של המשיבה של חזקת החפות וחופש התנועה.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת חומר הראיות בתיק החקירה, מצאתי להעתר לבקשה מהנימוקים הבאים:

הבקשה הוגשה מכוח סעיף 50 לפקודת התעבורה הקובע:

(א) עברו שלושה חדשים מיום שנפסל בעל רשיון לפי הסעיפים 46 או 47 ולא הוגש לבית המשפט אישום נגד בעל הרשיון על המעשה או על המחדל שבגללם נפסל – תבוטל הפסילה אלא אם כן הורה בית המשפט, מטעמים מיוחדים ומנימוקים שיירשמו, להאריך את מועד הפסילה לתקופה שיקבע.

(ב) עברו ששה חדשים מיום שנפסל בעל רישיון לפי הסעיפים 46 או 47 ולא ניתן פסק דין לגבי המעשה או המחדל שבגללם נפסל – בטלה הפסילה, אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת.

על אף שלצורך הבקשה מסכים ב"כ המשיבה לקיומן של ראיות לכאורה, אתייחס לחומר הראיות שבתיק.

מעיון בתיק החקירה עולה קיומה של תשתית ראייתית לכאורה לאחריותה של המשיבה לגרם התאונה ולתוצאותיה.

מעיון בחומר הראיות עולה כי בתאריך 25/10/16 סמוך לשעה 07:30 נהגה המשיבה בכביש 5505 מכיוון מחסום קלקיליה לכיוון כיכר צופים, כאשר בשלב מסוים פגעה המשיבה עם חזית ימין של רכבה בחלק האחורי השמאלי של העגלה הרתומה לחמור שנסעה לפניה. תנאי הדרך היו טובים, כביש אספלט יבש, תקין ומישורי, אור יום, ראות טובה עם סנוור ממול לכיוון נסיעתה של המשיבה.

מניסוי שדה הראייה שבוצע בתאריך 11/01/17 בשעת סנוור, בדומה ליום התאונה, מצא הבוחן המשטרתי כי בכיוון נסיעתה של המשיבה, ניתן היה לראות את מקום התאונה ואת העגלה ממרחק של 103 מטרים. בהקשר זה חשוב לציין, כי מדובר בכביש המוכר היטב למשיבה שגרה בקרבת מקום ונוסעת בו מידי יום בשעת הזריחה, כך שלדעת הבוחן המשטרתי, ניתן היה לצפות ממנה לבצע פעולות שימנעו את הסנוור. כמו כן, בוצעה התאמת נזקים בין רכבה של המשיבה לבין העגלה(ראה חוות דעת מיום 29/01/17).

בדו"ח הבוחן נקבע שהגורם לתאונה הוא התנהגות המשיבה, שלא הבחינה בעגלה וגרמה לתאונה הקשה.

בנוסף, עד ראייה לתאונה ציין בעדותו כי נסע מאחורי רכבה של המשיבה, היא נסעה במהירות איטית ונכנסה עם חזית ימין של הרכב בפינה השמאלית אחורית של העגלה. העד הוסיף כי השמש אכן סנוורה בכיוון נסיעתם וכן, שלא ראה את השניות שלפני הפגיעה אלא את הפגיעה עצמה.

עדה נוספת לתאונה, הפצועה הקשה שהייתה על העגלה ואשתו של ההרוג, טענה בעדותה כי נסעו לאט על השול, לא חשה סנוור מהשמש, ופתאום הרגישה פגיעת רכב שלא הבינה מהיכן הגיעה.

בהודעתה הראשונה למשטרה, מסרה המשיבה כי ייתכן שהשמש סנוורה אותה כי היא הייתה מאוד חזקה, היא לא ראתה האם החמור היה רתום לעגלה, לא הבחינה בו לפני הפגיעה, לדעתה היה בצד הדרך ללא הרוכבים, ראתה שפגעה רק בו ולא בעגלה ולכן, טענה שכנראה החמור התפרץ לכביש. היא לא הבחינה באנשים בעגלה, אותה ראתה, אלא רק לאחר הפגיעה ולא ידעה לומר אם הם היו על העגלה או בצד הדרך וכן, שללה אפשרות שהחמור או העגלה היו בנתיב נסיעתה לפני הפגיעה.