עמר"מ 10913-02-16 ה. נ' עירית תל-אביב-יפו

לפנינו ערעור על גזר דינו של בית הדין המשמעתי של עובדי המדינה (להלן: "בית הדין המשמעתי") מיום 17.1.16.

עיקרי העובדות

1. המערער, א.ה. (להלן: "ה."), עובד באגף התברואה של המשיבה, עיריית תל אביב (להלן: "העירייה") החל משנת 2009. ביום 25.6.14 הורשע על פי הודאתו בעבירות של גידול סמים מסוכנים לפי סעיף 6 לפקודת הסמים המסוכנים ובהחזקה בסמים שלא לצריכה עצמית לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים. בגזר הדין מיום 8.3.15 נגזרו על ה. עשרה חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי המעצר, שמונה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים (לבל יעבור עבירת פשע מפקודת הסמים המסוכנים) וחמישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים (לבל יעבור עבירת עוון מפקודת הסמים המסוכנים).

    

   בית המשפט המחוזי מרכז קיבל חלקית את הערעור על גזר הדין וקבע כי עונש המאסר בפועל יעמוד על 7 חודשים ללא ניכוי ימי מעצר.

   על רקע ההליך הפלילי, הוגשה ביום 16.3.15 תובענה משמעתית לבית הדין הארצי למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות (להלן: "בית הדין המשמעתי") בהתאם לסעיף 14 לחוק הרשויות המקומיות (משמעת) התשל"ח-1978 (להלן: "חוק המשמעת"). בתובענה המשמעתית, נאשם ה. בעבירות לפי סעיפים 9(2), 9(3) ו-9(6) לחוק המשמעת.

    

   בית הדין המשמעתי הרשיע את ה. בעבירות לעיל וננקטו כלפיו אמצעי משמעת של רישום נזיפה בתיקו האישי ופיטורים לאלתר, תוך שמירה על זכויותיו הממוניות. על קביעות אלה של בית הדין המשמעתי, מוגש הערעור שלפנינו.

    

   עיקרי טענות הצדדים

    

2. המערער טוען כי אמצעי המשמעת שהוטלו עליו בלתי סבירים ובלתי מידתיים ביחס לחומרת העבירה בגינה הורשע. זאת מן הטעם שמשקלו של הסם שנתפס נמוך וכן כי העונש שהושת עליו מפר את האיזון העדין שבין תפקידו הזוטר כמפנה אשפה לבין נסיבות ביצוע העבירה בה הורשע. טענה זאת מתחדדת לאור טענתו כי בעלי תפקידים בכירים שהורשעו בעבירות חמורות יותר הוענשו באמצעי משמעת פחותים מאלו שננקטו כלפיו. המערער טוען כי שגה בית הדין המשמעתי עת לא לקח בחשבון את נסיבותיו האישיות במכלול השיקולים לקביעת עונשו. לבסוף, טוען המערער כי אין באמצעי המשמעתי שהוטל עליו כדי לשרת את תפקידו המניעתי של אמצעי המשמעת. המערער מבקש לבטל את אמצעי המשמעת של פיטורין, שקבע בית הדין המשמעתי, ולהטיל עליו אמצעי משמעת מופחתים.