לשם נ' ויזל

החלטה

בפני ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ מיכל מצא אשר דחתה בקשה לבטל החלטה של כב' הרשם (כתוארו אז) עאסי עבאס אשר הורה לסגור את תיק ההוצל"פ שפתח המערער נגד המשיב.

תיק ההוצל"פ נפתח למימוש פסק בוררות שאושר על ידי ביהמ"ש המחוזי בירושלים. פסק הבוררות קבע חיובים לשני הצדדים. מצד אחד, חויב המשיב לשלם למערער סך של 170,000 ₪, מאידך, חויב המערער לבטל הערת אזהרה שנרשמה על המקרקעין שהיו נשוא הסכסוך בין הצדדים. ואולם פסק הבוררות לא הסתפק בקביעת החיובים אלא קבע גם את הדרך לביצוע החיובים ההדדיים. על פי פסק הבוררות הסכום שהמשיב חויב לשלם היה אמור להיות מופקד בידי הבורר (ביה"ד ששימש כבורר) ולאחר הפקדת הסכום היה המערער צריך לבטל את הערת האזהרה ואז הבוררים יעבירו לו את הסכום המופקד למערער. פסק הבוררות קבע גם כי אם לא יקויימו החיובים ידונו הבוררים בפיצוי שינתן למפר.

בית הדין שלח למערער מכתב ובו אישור כי המשיב הפקיד בטחונות שיש בהם די כדי להבטיח את התשלום שקבע ביה"ד, ואולם המערער לא הסתפק בכך, לטענתו החיוב היה לשלם סכום של 170,000 ₪ ולא להפקיד בטחונות שיש בהם די להבטיח את התשלום. לכן, המערער פתח את תיק ההוצל"פ לחיוב כספי על פי פסק הבוררות היינו לחיוב של 170,000 ₪ שחויב לדעתו המשיב לשלם לו-למערער.

המשיב הגיש בקשה בטענת פרעתי ובה טען כי פסק הבורר לא חייב אותו לשלם סכום כלשהו למערער. פסק הבורר חייב אותו להפקיד את הסכום בידי הבוררים ולטענתו הוא עשה כן כפי שעולה ממכתב ביה"ד המאשר שהוא הפקיד בטחונות שיש בהם די כדי להבטיח את התשלום .

רשמת ההוצל"פ קיבלה את טענתו של המשיב ודחתה בקשה של המערער לבטל החלטה קודמת של כב' הרשם (כתוארו אז) עאסי עבאס לסגור את תיק ההוצל"פ ועל כך הערעור.

יש לציין כי בין הצדדים התנהלו עוד מספר הליכים בקשר לפסק הבוררות ולבוררים. בין היתר הוגשה על ידי המערער תביעה בביהמ"ש המחוזי באזור המרכז. סופה של תביעה זו שהיא נמחקה בהמלצת בית המשפט ובהסכמת הצדדים, תוך כך שבית המשפט הציע למערער לנקוט בהליך של בזיון בית המשפט אם לטענתו המשיב לא עמד בחיובו להפקיד בבית הדין את הסכום שנקבע. כאמור, המערער לא בחר בדרך זו אלא בדרך של פתיחת תיק הוצל"פ שאותו הורתה כב' הרשמת לסגור, בהעדר חיוב כספי של המשיב כלפי המערער בפסק הדין.

לטעמי הדין עם הרשמת. עיון בפסק הבוררות מראה כי לצד החיוב הכספי שנקבע בפסק הבוררות נקבע גם כי הסכום לא ישולם למשיב אלא יופקד בידי הבוררים. משכך נקבע בפסק הבוררות, לא היה המערער רשאי לפתוח תיק הוצל"פ לקיום החיוב הכספי של המשיב כלפיו. יתכן שהיה מקום לפתוח תיק הוצל"פ שמצווה על המשיב להפקיד את הסכום שנקבע בפסק הבוררות בידי הבוררים (תיק הוצל"פ לביצוע צו עשה) ויתכן שהדרך העדיפה היא זו שהוצאה על ידי ביהמ"ש המחוזי באזור המרכז, נקיטת הליך של בזיון בית המשפט בכך שהמשיב לא מילא אחר פסק הבוררות ולא הפקיד את הסכום הכספי שהוא צווה להפקיד. אין באמירה זו כדי לקבוע שאכן המשיב לא עמד בחיובו לפי פסק הבוררות שכן, כאמור, הבוררים אישרו שהמשיב עמד בחיובו לפי פסק הבוררות בכך שהמציא בטחונות שדי בהם להבטיח התשלום. אינני קובע גם שדי בהפקדה כזו שכן זו לא השאלה העומדת בפני ושעמדה בפני כב' רשמת ההוצל"פ. השאלה שעומדת היא האם המערער היה רשאי לפתוח תיק הוצל"פ לחיוב כספי של המשיב כלפיו, ולטעמי התשובה לשאלה זו ברורה בפסק הבוררת עצמו והיא זו שנקבעה על ידי כב' הרשמת. היינו, לא היה מקום לפתוח תיק הוצל"פ כזה שכן אין חיוב כזה בפסק הבוררות משכך בצדק הורתה רשמת ההוצל"פ לסגור את תיק ההוצל"פ ולכן אני דוחה את הערעור.

אני מחייב את המערער בהוצאות המשיב ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ (כולל מע"מ) יש להעביר למשיב את הסכום הנ"ל מסכום הערבון שהפקיד המערער בקופת בית המשפט.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מההחלטה בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתנה היום, כ' חשון תשע"א, 28 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.

קלדנית: כרמלה עובדיה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: