לשם ואח' נ' מלכא ואח'

החלטה

לפניי בקשה להארכת מועד למשלוח הודעה לצדדי ג', שהגישו המבקשים (הם הנתבעים).

המדובר בתובענה שבאה לעולם עקב ביצוע עבודות חפירה בחלקה הסמוכה למגרש 110 המהווה חלק מחלקה 51 בגוש 11399 (להלן: "המגרש"). המשיבים 2-3 (הם התובעים, להלן: המשיבים או התובעים) טענו בכתב תביעתם כי לאחר רכישת הזכויות במגרש ועובר לקבלת החזקה במגרש לידיהם ביצע המבקש 1 - קבלן במקצועו, ובעל זכויות במגרש, עבודות חפירה במגרש שבבעלות המשיב 2, מגרש הגובל במגרש שבבעלות התובעים והממוקם במורד השלוחה עליה מצוי מגרש התובעים. התובעים טענו כי העבודות בוצעו ללא היתר, תוך הסגת גבול ותוך פגיעה ביציבות המגרש שבבעלותם, ובבריכת הביוב שהוצבה במגרש. על כן עתרו התובעים לצו עשה לפיו יושב המצב לקדמותו, ולחלופין – לסעד כספי בגין נזקיהם, שנאמדו על ידם בסך 350,000 ₪.

המבקשים טוענים בבקשתם כי בכוונתם לשלוח הודעת צד ג' כלפי הוועדה המקומית קריית טבעון וכלפי המודד, אשר ביצע עבודות מדידה, שעל פיהם בוצעו עבודות החפירה בחלקה, אולם כיוון שחלף המועד לעשות כן, עתרו המבקשים להאריך מועד זה. לטענתם, בעבודות החפירה שביצעו על מנת להכשיר את המגרש, הסתמכו הם על מדידות שביצע המודד – מר עומר עדאווי, ועל כן הם זכאים לשיפוי ממנו אם יימצאו חייבים בתביעה, כמו כן, לשיטתם, היתר הבניה שהונפק למשיבים – התובעים, הוא אשר הוליד, בסופו של יום, תביעה זו, ועל כן הוועדה המקומית, אשר הנפיקה את ההיתר, חייבת גם היא לשפות את המבקשים. בתצהירו מוסיף מר מוריס מלכה כי המודד ביצע מלאכתו ברשלנות, כאשר תוצאותיה השגויות של המדידה שביצע, היא שגרמה לכך שהמבקשים ביצעו עבודות חפירה ופיתוח החורגים מגבול מגרשם. מר מוריס טוען כי במהלך החפירות הזמין הוא את מר עדווי, והלה אמר לו שניתן לחפור עוד שלושה מטרים נוספים לתוך מגרשם של המשיבים, אולם לאחר שנתקל בבריכת ביוב, עצר מר מוריס את החפירה ופנה אל הוועדה המקומית. באשר לוועדה המקומית, טענו המבקשים כי היתר הבניה שהונפק למשיבים נוגד תוכניות קיימות באשר לגובה הקיר התומך, והוא ניתן מבלי שניתנה להם האפשרות להתנגד לתוכנית, על אף שהתוכנית משפיעה על מצבם, שכן בניית הקיר התומך צריכה להיעשות בשטחם, וכן היתר ניתן על בסיס נתונים שגויים שמסרו המשיבים לוועדה באשר לגובה מגרשם, מבלי שהנתונים נבדקו. עוד טען מר מוריס בתצהירו כי הוועדה המקומית העבירה למודד נתונים שגויים, על בסיסם ביצע המודד מדידות, אשר גרמו למבקשים לחרוג מתחום מגרשם עת שביצעו עבודות הפיתוח.

המשיבים טוענים מנגד כי הבקשה לא מגלה כל טעם מיוחד המצדיק היעתרות לה, ועל כן דינה דחייה. המשיבים טוענים כי על פי תצהירו של מר מוריס, ידעו המבקשים את כל הנתונים המצדיקים משלוח הודעת צד ג', כבר ביום הגשת התביעה, ועל כן אין כל סיבה לאיחור בהגשת הודעת צד ג'. עוד טוענים המשיבים כי הטענות שמעלים המבקשים נגד המודד והוועדה המקומית, מהוות שינוי חזית, וטענות מעין אלו כלפי המודד והוועדה לא עלו בתצהיר התומך בבקשה לביטול העיקול או בכתב ההגנה מטעמם. באשר לוועדה, המשיבים טוענים כי המבקשים תוקפים את ההיתר שניתן לבניית קיר תומך, אולם היתר זה אינו הסיבה להגשת התביעה והוא ניתן רק לאחר שבוצעה הסגת הגבול על ידי המבקשים וכניסיון לתיקון העוול; שנית, המבקשים לא הגישו התנגדות להיתר, על אף שידעו אודות קיומו; שלישית, הוועדה פעלה כדין כאשר הנפיקה היתר לבניית קיר תומך, וזאת על פי תוכנית תב/210; רביעית - הטענה כאילו הוועדה מסרה נתונים שגויים אינה נכונה שכן הוועדה לא מספקת נתונים גיאוגרפיים. באשר למודד, המשיבים טוענים כי טענותיהם העובדתיות של המבקשים בעניינו אינן יכולות לדור בכפיפה אחת, שעה שטוענים הם כי המודד מילא בדקדקנות אחר היתר הבניה, ולעומת זאת נטען כי המודד התרשל שעה שקבע הוא כי על פי המדידות שביצע לא הסיגו המבקשים את גבול המשיבים, ולבסוף טענו כי הוועדה מסרה למודד נתונים שגויים, ומעל לכל טענו המבקשים כי לא פלשו לשטח המשיבים כלל. עוד טוענים המשיבים כי על פי מאזן הנוחות יש לדחות את הבקשה, שכן היעתרות לה כעת תגרום לעיכוב משמעותי בניהול התביעה, וזאת כאשר סיכויי ההודעה לצדדים שלישיים להתקבל - קלושה.

דיון והכרעה

 על פי תקנה 220(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) הודעה לצד שלישי תוגש בתוך הזמן שנקבע להגשת כתב הגנתו של שולח ההודעה. לטעמי יש לדון בבקשה זו כבקשה לתיקון כתב טענות ויש ליישם את השיקולים הרלוונטיים לתיקון כתב טענות על המקרה דנן. לפיכך יש לבחון את השלב בו מוגשת הבקשה, והםא היעתרות לה עלולה להביא לסרבול ההליך או שמא התיקון המבוקש יביא להכרעה בכל המחלוקת בין הצדדים. בנוסף, עלינו לבחון האם ההודעה לצד שלישי שלפנינו הינה מן המקרים המתאימים למתן הודעה לצד שלישי, בהתאם לתקנה 216 לתקנות, ולבסוף, יש לבחון האם אין בצירוף צדדים נוספים להליך בשלב זה כדי לסרבל את הדיון ולהאריכו שלא לצורך (א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה עשירית, 2009) עמ' 448).

תחילה אסלק שתי טענות שהעלו המשיבים, שאינן מהוות נימוק לדחיית הבקשה.

הראשונה – טענת הרחבת חזית. טענה זו כוחה יפה כל עוד נטענות טענות חדשות בין הצדדים למחלוקת שלא בא זכרם בכתבי הטענות, אולם כאשר נטענות טענות חדשות כלפי צדדים שלישיים, אין בכך הרחבת חזית אסורה, שאם לא תאמר כן, אין כל אפשרות להגיש הודעה לצד שלישי או לתקן כתבי טענות על דרך הוספת צדדים נוספים, לאחר הגשת כתבי הטענות התוחמים את חזית המחלוקת, אלא אם הטענות כלפי הצדדים החדשים זהות.

השניה – טענת מאזן הנוחות. טענה זו כוחה יפה בבקשות לסעדים זמניים, כאשר להכרעה בה השלכות בלתי הפיכות על זכויות מהותיות של הצדדים ועניינה הקפאת המצב הקיים, מה שאין כן בענייננו, כאשר על כף המאזניים הכרעה בין זכויותיהם הדיוניות של הצדדים ותו לא.

כאמור, מדובר, למעשה, בבקשה לתיקון כתב טענות, בחנתי את טענות הצדדים ומצאתי להיעתר לבקשה. כאמור, היעתרות לבקשה אינה פוגעת פגיעה חמורה בזכויות דיוניות של התובע והיא נועדה להכריע בכל המחלוקות בהתדיינות אחת ולא במספר התדיינויות (וזהו הרציונל המונח במשלוח הודעה לצד שלישי). לאור השלב בו מצויה התביעה לא נראה, כי קבלת הבקשה יסרבל את ההליך.

סוף דבר- הבקשה מתקבלת.

המבקשים ישאו בהוצאות המשיבים בגין העבודה כי הודעת צד ג' לא הוגשה במועד, בסך 2,000 ₪ (כולל מע"מ). הסכום ישולם תוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתנה היום, ט"ז שבט תשע"ב, 09 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: