- דיני חוזים
- מומחים לדין הזר
- ייפוי כוח מתמשך
- משפט מסחרי
- דיני עבודה
- ביטוח
- פלילי
- מקרקעין ונדל"ן
- דיני צרכנות ותיירות
- קניין רוחני
- דיני משפחה
- דיני חברות
- הוצאה לפועל
- רשלנות רפואית
- נזקי גוף ותאונות
- תקשורת ואינטרנט
- מיסים
- תעבורה
- משפט מנהלי וחוקתי
- גישור ובוררויות
- משפט בינלאומי
- אתיקה מקצועית
- צבא ומשרד הבטחון
- ביטוח לאומי
- פשיטת רגל
- תביעות ייצוגיות
- לשון הרע
- דיני חינוך
- דיני ספורט
- אזרחויות ואשרות
- ירושות וצוואות
- נוטריון
לשכת עורכי הדין נ' תשומה שיקום ושיחזור חובות בע"מ ואח'
|
ע"א בית המשפט העליון ירושלים בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים |
5502-16
31.12.2017 |
|
בפני הרכב השופטים: 1. א' שהם 2. ע' ברון 3. י' וילנר |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
המערערת: לשכת עורכי הדין עו"ד בני זיתונה |
המשיבים: 1. תשומה שיקום ושיחזור חובות בע"מ 2. יוסף פלד עו"ד אמיר קמינצקי |
| פסק דין | |
ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בת"א 32937-02-12 מיום 29.5.2016 שניתן על-ידי השופט ש' פרידלנדר
השופטת י' וילנר:
- חברה מתקשרת עם נושים שונים בהסכמים להמחאת זכויותיהם בחובות. בהמשך לכך, ובהתאם לאמור בהסכם, החברה פועלת לגביית החוב, ורק לאחר גבייתו – משלמת לבעל הזכות המקורי את "התמורה" בגין המחאת הזכות בחוב. האם בכך מסיגה החברה את גבול המקצוע של עריכת הדין? זו, בתמצית, השאלה העומדת בבסיס הערעור הנדון.
רקע
- המערערת, לשכת עורכי הדין, הגישה תביעה לבית המשפט המחוזי (כב' השופט ש' פרידלנדר, ת"א 32937-02-12) נגד חברת תשומה שיקום ושיחזור חובות בע"מ, היא המשיבה 1 (להלן: תשומה), ונגד יוסף פלד, הוא המשיב 2, המכהן כדירקטור בתשומה (להלן ביחד: המשיבים). בתביעה נטען כי המשיבים עוסקים בפעולות שיוחדו לעורכי דין, מסיגים את גבול המקצוע של עריכת דין ופועלים בניגוד לסעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן: חוק לשכת עורכי הדין) בכך שהם נותנים שירותים משפטיים בכסות של הסכם להמחאת זכות בחוב.
- המערערת הפנתה בתביעתה להסכם שכותרתו "הסכם המחאת זכויות" (להלן: ההסכם), באמצעותו מתקשרת תשומה עם נושים שונים. על-פי ההסכם, בעל הזכות המקורי, המכונה בהסכם "הממחה" (להלן: בעל הזכות המקורי) מצהיר כי הוא ממחה לתשומה את זכויותיו בחובות המפורטים בהסכם באופן בלתי חוזר וכנגד תמורה, וכי בתמורה להמחאה זו תשומה תבצע פעולות לגביית חובות אלה.
המערערת טענה כי העסקה המגולמת בהסכם היא למעשה מתן שירות משפטי לבעל הזכות המקורי ולא המחאת זכות. נטען כי בעל הזכות המקורי שומר על זיקתו לחוב גם לאחר "המחאת הזכות" וכי הדבר בא לידי ביטוי בכך שהתשלום עבור ההמחאה – שגובהו אינו נקבע מראש – מתקבל רק לאחר גביית החוב, בהעברת דיווחים שוטפים לבעל הזכות המקורי על מצב הגבייה, בזכות לבטל את ההסכם אם לא נפתח הליך משפטי ובהתחייבות תשומה לשמור אצלה את המסמכים המקוריים הנוגעים לחוב. הסעד אותו ביקשה המערערת בתביעתה הוא צו מניעה קבוע האוסר על המשיבים או מי מטעמם לפעול לגביית החובות בהתאם להסכם.
- המשיבים טענו כי הם אינם עוסקים בייצוג משפטי אלא ברכישת זכויות בהתאם לחוק המחאת חיובים, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק המחאת חיובים), וכי ההסדרים החוזיים לפיהם התמורה היא עתידית, ההוצאות מנוכות מהתמורה וקיימת אפשרות לבטל את ההסכם – אינם ייחודיים ואינם פוגעים בסיווג ההסכם כעסקת מכר. משכך, נטען כי פעילות הגבייה אינה נעשית עבור בעל הזכות המקורי, ואינה בגדר שירות משפטי שניתן ל"אחר", כלשון הוראת סעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין. המשיבים הוסיפו כי המערערת מנסה להגביל את עיסוקם ללא כל הצדקה עניינית.
פסק דינו של בית המשפט המחוזי
| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|