לרדו נ' מדינת ישראל

החלטה

בתאריך 05.01.13 ניתנה למבקשת הודעת תשלום קנס מספר 10110404422 בגין עבירה של נהיגה במהירות מופרזת, בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

המבקשת לא שילמה את הקנס ולא הודיעה למשטרת ישראל על רצונה להישפט בגין הדו"ח.

בתאריך 07.04.13 הוגשה לבית המשפט בקשה להארכת המועד להישפט בגין הודעת תשלום קנס מספר 10110404422 הנ"ל, היא הבקשה שלפניי.

טענות הצדדים

ב"כ המבקשת טען כי המבקשת הפנתה את התיק לטיפולו מבעוד מועד וצירף ייפוי כוח שנחתם ביום 01.03.13. לדבריו, בשל טעות במשרדו שארעה בתום לב, לא הוגשה בקשה להישפט בתוך המועד הקבוע בחוק. לטענתו, המבקשת כופרת בביצוע העבירה וקיימים סיכויי הגנה סבירים.

ב"כ המשיבה התנגדו לבקשה, טענו כי משחלף המועד יש לראות במבקשת כמי שהודתה, הורשעה ונגזר דינה ועל כן דין הבקשה להידחות, עוד נטען כי לא הוכחו סיכויי הגנה.

דיון:

בסעיף 229 (א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב -1982 נקבע כי מי שנמסרה לו הודעת תשלום קנס, רשאי להגיש למשטרת ישראל, תוך 90 יום מיום ההמצאה, הודעה לפיה ברצונו להישפט על העבירה.

סעיף 230 לחוק קובע כי בית המשפט רשאי לקיים את המשפט גם אם הבקשה להישפט הוגשה באיחור, ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229 (ה) לחוק, בשינויים המחויבים, או מנימוקים אחרים שיפרט בית המשפט בהחלטתו.

התנאים האמורים בסעיף 229 (ה) לחוק, בשינויים המחויבים, הנם: שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקשת ושמנעו ממנה להגישה במועד וכי הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה.

אין מחלוקת כי הודעת תשלום הקנס נמסרה למבקשת ביום 05.01.13.

בהתאם לסעיף 229(א)(2) הנ"ל, עמדו לרשות המבקשת 90 ימים להגשת הודעה למשטרת ישראל בדבר רצונה להישפט על העבירה.

בהתאם לסעיף 10(א) לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981, 90 הימים שעמדו לרשות הנאשמת הסתיימו בתאריך 05.04.13.

בהתאם לסעיף 10(ג) לחוק הפרשנות, כיוון שהיום האחרון לתקופה הנו יום שישי, המועד האחרון שעמד לרשות המבקשת לצורך הגשת הבקשה הנו: יום א' - 07.04.13.

המבקשת וב"כ הגישו תצהירים מהם עולה כי בתאריך 01.03.13 חתמה המבקשת על יפוי כוח המסמיך את ב"כ לטפל בדו"ח ולהגיש הודעה על רצונה להישפט. המבקשת וב"כ לא נחקרו על התצהירים וב"כ המשיבה לא סתרו טענה זו של המבקשת.

בתאריך 07.04.13 הוגשה הבקשה להארכת המועד להישפט לבית משפט זה, קרי: בתוך 90 הימים בהם יכולה היתה המבקשת להודיע על רצונה להישפט, למשטרת ישראל.

למשמע טיעוני ב"כ המבקש ועל רקע לוח הזמנים המתואר, שוכנתי כי בשל טעות משרדית ובתום לב, לא הוגשה הבקשה במועד, למשטרת ישראל.

המבקשת לא פעלה בהתאם לסעיף 229 (א) לחוק בכך שלא הגישה הודעה למשטרת ישראל על רצונה להישפט, אולם בנסיבות שתוארו, עת הבקשה להארכת המועד להישפט הוגשה לבית המשפט בתוך התקופה בה יכולה היתה המבקשת להודיע למשטרת ישראל על רצונה להישפט בגין הדו"ח, ולאחר ששוכנעתי כי המבקשת פנתה לב"כ מבעוד מועד, הנני מקבלת את הבקשה ומורה על הארכת המועד להישפט בגין הודעת תשלום קנס מספר 10110404422.