לרדו נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי בקשה לביטול פסילה מנהלית, שהוטלה על המבקשת, ע"י קצין משטרה, בתאריך 19/2/12, למשך 30 ימים, בגין חשד כי נהגה בשכרות.

לפי כתב האישום, בבדיקת אויר נשוף, נמצא ריכוז של 400 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף.

לאחר עיון בתיק החקירה, הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה, אולם עוצמתן נמוכה:

א) המבקשת הודתה כי שתתה 3/4 כוס וודקה רד בול למעלה משעתיים קודם לנסיעה.

בדיקת הנשיפון הראתה "נכשל".

לפי דין וחשבון על בדיקת שכרות באמצעות ינשוף, בבדיקת נשיפה שנערכה למבקשת באמצעות מכשיר ה"ינשוף" יצאה תוצאה של 400 מק"ג אלכוהול בליטר אויר נשוף.

ב)עם זאת, דו"ח המאפיינים תקין עד כי אפילו ריח אלכוהול לא נדף מפיה של המבקשת, הופעתה היתה מסודרת, דיברה לעניין ולמרות שנעלה נעלי עקב עמדה והלכה ביציבות והצליחה אף במבחן הבאת האצבע לאף.

ג)ללוח הזמנים מרגע העיכוב ועד לתום בדיקת הינשוף חשיבות ממשית לצורך קביעת עוצמת הראיות בתיק שיכרות, כיון שעפ"י הפסיקה, הנסמכת על הוראות יצרן המכשיר ועדויות מומחים, אמינות תוצאות בדיקת הינשוף מוטלות בספק אם הנבדק שותה, מעשן, מקיא או אוכל ב-15 הדקות שלפני הבדיקה. במקרה דנן, אין ראיות להוכחת דרישה ראייתית זו.

לפי דו"ח העיכוב, שנערך ע"י רס"ב עצמון גפני, כמו גם לפי דו"ח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות, עוכבה המבקשת בתאריך 18/2/12 בשעה 02:20.

ואולם, לפי טופס "דין וחשבון על בדיקת שכרות באמצעות ינשוף", בדיקת הנשיפה בוצעה ביום 17/2/12 בשעה 03:16, יום לפני עיכובה של המבקשת בפועל. יתרה מזו, דו"ח "הזמנה לדין וכתב אישום" נערך אף הוא ביום 17/2/12.

ג)גם מדו"ח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות לא ניתן ללמוד על לוח הזמנים שבמסגרתו בוצעו בדיקת הינשוף ובדיקת המאפיינים, שכן בחלק מן הרובריקות המתאימות לא מולא תאריך ואף לא מולאה שעה.

ד)בתחתית סעיף 9 לדו"ח הפעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות, במקום המיועד לשמו של עורך הדו"ח, נרשם כי העורך הנו רס"מ בשבקין אריה. לפי סעיף 9, שתחתיו כאמור נרשם שמו של שוטר זה, נרשם כי רס"מ בשבקין הוא ששמר על המבקשת בתאריך 18/2/12, מעת עצירת הרכב, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם המזכר שנערך ע"י עזר מיד, לפיו לאחר עצירת הרכב ורק לאחר קבלת תוצאות בדיקת הנשיפון, נקרא רס"מ בשבקין למקום על מנת שיבצע בדיקה באמצעות מכשיר ה"ינשוף", כך שרס"מ בשבקין לא נכח בעת עצירת הרכב ולכן לא יכול היה לשמור על המבקשת אותה עת.

לא ברור מי שמר על המבקשת עד לבדיקת הנשיפה. מן המזכר של עזר מיד עולה כי "עד לבואו של הינשוף" היתה המבקשת תחת פיקוחו, אולם לא נרשם באיזו שעה "בא הינשוף למקום", כמה זמן חלף מרגע הגעת המכשיר ועד לביצוע הבדיקה בפועל ומי שמר על המבקשת בפרק זמן זה. האמור מעמיד בספק את השמירה על המבקשת כי תמנע משתייה, אכילה, עישון והקאה, 15 דקות לפני הבדיקה.

ושוב אזכיר כי לפי טופס ה"דין וחשבון", בדיקת הינשוף בוצעה יממה קודם לשמירה על המבקשת ולא ב-15 הדקות שקדמו לשעת הבדיקה.

קיימים כשלים ראייתיים רבים נוספים, מעבר לבעיות העיקריות שצוינו לעיל, אולם בשים לב למצוין לעיל, איני רואה צורך לפרט את כולם, די לי בנ"ל כדי לקבוע כי מסכת הראיות הקיימת אינה מספקת להוכחת האישום אף ברמה הלכאורית הנדרשת להליך דיוני זה ועוצמתן הנמוכה של הראיות תהווה שיקול מכריע בבחינת בקשה זו.

עבירה של נהיגה בשכרות הנה עבירה חמורה שלא אחת מהווה גורם לתאונות דרכים קשות.

עם זאת, יש ליתן את הדעת לעוצמתן הנמוכה של הראיות בתיק החקירה, כמפורט לעיל.

בנוסף, נסיבות ביצוע העבירה, כפי שהן ניבטות מדו"ח המאפיינים, אינן מעידות על מסוכנות מצד המבקשת לשלום המשתמשים בדרך. מדובר במי שאפילו ריח אלכוהול לא נדף מפיה עובר לבדיקה, המבקשת דיברה לעניין, הופעתה היתה מסודרת, הלכה ועמדה ביציבות על נעלי עקב ועברה בהצלחה את כל מבחני הביצוע.

לפי גיליון המרשם התעבורתי שבתיק החקירה, המבקשת נוהגת משנת 2000 ולחובתה 4 הרשעות תעבורה קודמות, שאינן מן החמורות ובכולן הוטל על המבקשת קנס בלבד.