לרבה נ' קלינגר ואח'

פסק דין

1. התובעת השכירה לנתבעים דירה ברח' מנחם בגין 7, נתניה, לתקופה החל מיום 1.3.12 עד יום 29.2.13.

שכר הדירה החודשי על פי חוזה השכירות הוא 4,500 ₪.

בסעיף 2.2 של חוזה השכירות נקבע כי "עומדת לידי השוכר והמשכיר אופציה להאריך את תקופת ההשכרה לתקופה של עוד 12 חודשים מעבר למועד שנקבע..." (להלן: תקופת האופציה).

2.אין מחלוקת כי הנתבעים שילמו במלואו את שכר הדירה עבור שנת השכירות הראשונה (אם כי שיק לתשלום חלק משכר הדירה עבור החודש האחרון חולל תחילה ונפרע רק לאחר מכן).

עוד אין מחלוקת כי לאחר פנייה של התובעת הסדירו הנתבעים גם את הפיגור בתשלום דמי ועד הבית עבור שנה זו.

אין מחלוקת כי הנתבעים המשיכו להתגורר בדירה, לאחר שתמה שנת השכירות הראשונה, והם מתגוררים בה עד היום.

במהלך התקופה בת קרוב לחמישה חודשים, שבה מתגוררים הנתבעים בדירה לאחר תום שנת השכירות הראשונה (להלן: תקופת המשך המגורים), פרעה התובעת סכום של 6,300 ₪ על פי שיק ביטחון שהיה בידה.

יש מחלוקת בין הצדדים, האם יש לזקוף סכום זה על חשבון פיצויים שמגיעים לתובעת בגין הפרת החוזה, כטענתה; או על חשבון שכר הדירה עבור תקופת המשך המגורים, כטענת הנתבעים.

על כל פנים, שכר הדירה עבור חמישה חודשים הוא 22,500 ₪. גם אם היתה מתקבלת טענת הנתבעים כי הסכום של שיק הביטחון צריך להיזקף על חשבון שכר הדירה - ואינני פוסקת במחלוקת בעניין זה - עדיין מהווה סכום זה רק 28% משכר הדירה עבור תקופת המשך המגורים. אין מחלוקת כי הנתבעים לא שילמו לתובעת כל סכום נוסף במהלך תקופה זו.

3.המחלוקת נסבה על השאלה: האם מומשה תקופת האופציה, באופן שמקנה לנתבעים זכות-שכירות לשנה נוספת, אם לאו.

התובעת טוענת כי היא מעולם לא הסכימה למימוש תקופת האופציה (כפי שצויין, הנתבעים פיגרו פיגור ניכר בתשלומי ועד הבית, ואף בתשלום עבור החודש האחרון של שנת השכירות הראשונה. התובעת טענה עוד כי הם אף הזניחו מאד את הדירה).

התובעת אישרה, הן בכתב התביעה והן בעדותה, כי מתוך התחשבות במצבה של משפחת הנתבעים, בשל אסון שפקד אותם, היא הסכימה להאריך את תקופת מגוריהם בדירה, אך

זאת - בחודשיים נוספים בלבד, עד סוף חודש אפריל 2013; הא ותו לא.

זאת ועוד, התובעת התנתה הסכמה זו בכך שהנתבעים ימסרו לה שיקים מעותדים לתשלום שכר הדירה עבור שני חודשי ההארכה הללו, אך הנתבעים לא עשו כן.

על כל פנים, טוענת התובעת, היא מעולם לא הסכימה למימוש תקופת האופציה, אלא רק להארכה קצרה של מועד פינוי הדירה, וזאת בתנאי של הפקדת שיקים לתשלום עבור תקופת ההארכה, כאמור לעיל.

מנגד טוענים הנתבעים כי התובעת הסכימה למימוש תקופת האופציה. לטענתם, היא נתנה הסכמה כזאת, בעל פה, לעו"ד ברמלי ממשרד ב"כ הנתבעים.

4.לא הוגש תצהיר של עו"ד ברמלי בדבר אותה הסכמה נטענת ונסיבותיה.

בחקירתה הנגדית של התובעת עימתה אותה ב"כ הנתבעים עם טענה כי השיחה בין התובעת לבין עו"ד ברמלי, שבה ניתנה על ידה אותה הסכמה נטענת, נערכה בעת שהתובעת נסעה בדרכה לבאר-שבע ושוחחה מרכבה בטלפון עם עו"ד ברמלי, וכי באותה שיחה אמרה התובעת שאינה רוצה לפנות את הנתבעים מהדירה ומוכנה לסייע להם.

התובעת שללה דברים אלה. היא העידה כי היו מספר שיחות בינה ובין עו"ד ברמלי, אך אף אחת מהן לא התקיימה מרכבה, בעת שנסעה לבאר שבע. התובעת העידה כי בשיחות שקיימה עם עו"ד ברמלי היא דרשה שהנתבעים יסדירו את חובם לועד הבית (פיגור בן עשרה חודשים בתשלומים), ועוד פנתה אל עו"ד ברמלי כאשר חולל השיק לתשלום חלק משכר הדירה עבור חודש פברואר 2013.