לקריץ נ' מדינת ישראל

החלטה

לפני בקשה להארכת מועד להישפט על הודעת תשלום קנס מס' 14500005658 שקיבלה המבקשת (להלן – "הודעת הקנס"), בשל עבירת מהירות שבוצעה ביום 15.4.2007 ברכב שרשום על שמה.

המבקשת טוענת בבקשה כי רכבה נמכר למגרש מכוניות כבר ביום 23.7.2006 ומיום זה הרכב איננו בחזקתה והיא לא נהגה בו. עוד טוענת המבקשת כי הרכב נמכר ביום 1.1.2007 לאדם בשם אג'א סאמר (להלן-"הקונה"). על כן מבקשת המבקשת להאריך לה את המועד להשפט לצורך הסבת הדו"ח על שם הקונה, על מנת שלא תימצא אשמה בעבירה שלא היא ביצעה.

המבקשת טוענת בתצהירה כי לאחר עריכת החוזה עם הקונה, החלו להגיע לביתה הודעות על קנסות ודו"חות תעבורה שכן הקונה לא טרח להעביר את הבעלות ברכב על שמו. המבקשת יצרה קשר עם הקונה והודיעה לו באופן מפורט על אותם דו"חות והוא מסר בתגובה כי בכוונתו להסדיר את הדו"חות. המבקשת טוענת כי היא אף נפגשה עם הקונה ומסרה לידיו את הדו"חות. למרות סיכום זה, הקונה לא פעל להסדרת הקנסות וזאת הובהר למבקשת רק בעקבות הודעת משרד הרישוי, שהגיעה אליה במהלך חודש פברואר 2008, בה הודע למבקשת כי היא נפסלה מנהיגה למשך 3 חודשים בשל דו"חות מרובים ובינהם דו"חות על עבירות שבוצעו לאחר מכירת הרכב לקונה. המבקשת טוענת כי היא פעלה באופן מיידי להסדרת העניין מול משרד הרישוי וקיבלה רישיון נהיגה למשך 6 חודשים, בסיומם נפסל רישיונה למשך 3 חודשים והיא סברה בתום לב כי ריצוי הפסילה פוטר אותה מאותם דו"חות ובחרה שכך יהיה, מאחר שלא זכתה לשיתוף פעולה מצד הקונה. רק בתום ריצוי הפסילה, בחודש דצמבר 2008, בעקבות דרישת משרד הרישוי כי המבקשת תעבור מבחן עיוני, פנתה המבקשת למשרד בא כוחה והתברר לה כי עדיין תלויים ועומדים נגדה דו"חות וכי אין בפסילה שריצתה כדי לפטור אותה מאחריות.

המבקשת תמכה את בקשתה במספר מסמכים: זכרון דברים מיום 23.7.2006, לפיו הרכב נמכר על ידי המבקשת לאדם בשם דנינו אלי, חוזה מכירת רכב מיום 1.1.2007, לפיו הרכב נמכר על ידי המבקשת לקונה, ומכתב מיום 28.8.2007 בו מציין הקונה כי הוא קנה את הרכב מסוחר רכב בנצרת אך הבעלות טרם הועברה על שמו וכי הוא "מוכן לעשות תצהיר אצל עורך דין על אחריותי על קנסות והוצאות על הרכב הנ"ל מיום העברתו אלי...".

בדיון שהתקיים בפני נחקרה המבקשת על תצהירה. המבקשת עמדה על טענותיה כפי שהועלו בבקשתה והגישה מסמכים נוספים לתמיכה בטענותיה: מכתב שנשלח אליה ביום 23.9.2008 (מב/1) ובו הודיע לה עורך דינו של הקונה כי הקונה מחזיק ברכב וכן דו"ח עיקול מב/2) ממנו עולה כי הרכב נלקח מהקונה, במסגרת מימוש עיקול שהוטל על נכסי המבקשת, ביום 4.6.2009.

הקונה אף הוא זומן לעדות ובחקירתו הוא הכחיש את חתימתו על חוזה המכר מיום 1.1.2007 וטען כי אכן רכש את הרכב אך החזיר אותו לסוחר המכוניות לאחר מספר ימים, וזאת מאחר שהבעלות ברכב לא הועברה ולא הצליחו לאתר את המבקשת.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, המבקשת מודה בתצהירה כי היא קיבלה את הודעת הקנס, הודעה שנשלחה אליה כבר ביום 3.6.2007. חרף זאת, המבקשת לא פנתה לבית המשפט בכל שלב שהוא, לא לאחר שלדבריה איבדה את אמונה בקונה ואף לא בעקבות הסנקציה החמורה של משרד הרישוי, שכללה פסילת רישיונה לתקופה ממושכת. המבקשת קיבלה על עצמה את אותה סנקציה חמורה שהודע לה עליה בחודש פברואר 2008 והיא פנתה לבית המשפט רק בחודש ינואר 2009, בחלוף שנתיים ימים מיום ביצוע העבירה ובתום ריצוי הפסילה.

המשיבה מוסיפה וטוענת כי השתלשלות ההחזקה ברכב שרשום על שם המבקשת, מלמדת על חוסר האמון שיש לתת בה, כאשר עלה מחקירתה של המבקשת שהרכב לא נמכר על ידה לקונה אלא לסוחר מכוניות ולא ברור מתי הועברה בו החזקה, כפי שנטען, לקונה. המבקשת, שהינה הבעלים של הרכב, התנהלה בצורה רשלנית ביותר בהליך מכירת רכבה. כבעלים של הרכב היה עליה לדאוג לערוך רישום נכון ברשויות כבר עם מכירת הרכב ואם היא לא עשתה כן, אין לה להלין אלא על עצמה ואל לו לבית המשפט ליתן יד לבקשה שמניעיה פסולים וכל מטרתם התחמקת מאמצעי תיקון (מבחן עיוני) של משרד הרישוי.

לאחר שעיינתי ושמעתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים, שוכנעתי כי דין הבקשה להדחות.

טענתה העובדתית של המבקשת, ולפיה החזקה ברכב הועברה על ידה לסוחר רכב כבר ביום 23.7.2006, משמע – במועד ביצוע העבירה (15.4.2007) הרכב לא היה בחזקתה של המבקשת, אמנם לא נסתרה. המבקשת תמכה טענותיה בעניין זה במסמכים שיש בהם כדי להצביע, לכאורה, על אמיתות גרסתה. טענת הקונה לפיה הרכב היה בחזקתו ימים ספורים בלבד, איננה עולה בקנה אחד עם המסמכים שהציגה המבקשת ובפרט – דו"ח העיקול המצביע על כך שהרכב נלקח מהקונה רק ביום 4.6.2009.

אלא שבטענה זו של המבקשת, כשלעצמה, אין כדי להצדיק את מחדלה של המבקשת, אשר לא הגישה בקשה להשפט במועד אלא פנתה לבית המשפט רק כשנה ומחצה לאחר שנשלחה אליה הודעת הקנס.

סעיף 229 (א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן- "החוק") קובע, כי מי שנמסרה לו הודעת תשלום קנס, רשאי להודיע, תוך 90 ימים מיום ההמצאה, שיש ברצונו להישפט על העבירה.

סעיף 230 לחוק קובע, כי בית המשפט רשאי לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור, ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה) לחוק, בשינויים המחוייבים, או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו.

סעיף 229(ה) לחוק (בשינויים המחוייבים) קובע, כי ניתן לדון בבקשה שהוגשה באיחור, אם היא לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה.

נקבע בפסיקת בית המשפט העליון, כי משיקולים של סופיות הדיון ויעילות ההליך, מגבילות הוראות סעיף 229 לחוק את ביצוע הפעולות הקבועות בהן בזמן, כשבנסיבות כגון שאדם לא ידע ולא יכול היה לדעת כי אישום תלוי ועומד נגדו, עשויה להימצא הצדקה לחריגה מסד הזמנים שנקבע בחוק (רע"פ 2096/07 ציפורה כוכבי נ' מדינת ישראל; רע"פ 8927/07 סעד אבו עסב נ' מדינת ישראל (פורסמו במאגרים המשפטיים).

המבקשת לא העלתה בבקשתה כל טעם המצדיק את מחדלה - אי הגשת הבקשה להישפט במועד. עולה מתצהירה של המבקשת, כי המבקשת איננה מכחישה את העובדה שהודעת הקנס נשלחה אליה ונמסרה לה, כמו דו"חות נוספים שקיבלה. בפי המבקשת אין כל הסבר לכך שחרף קבלת הודעת הקנס, בשעה שידוע היה לה כי הרכב כבר איננו בחזקתה, היא לא פעלה כפי שהיה עלי לפעול ולא הגישה בקשה להשפט על הודעת הקנס ולהסב אותה על שם הקונה. עולה מטענות המבקשת כי היא ישבה בחיבוק ידיים וסמכה על הקונה שיפעל ל"הסדרת הקנסות והדו"חות", וזאת הגם שעל פי טענתה הקונה לא שיתף עמה פעולה.

על פי טענת המשיבה, הודעת הקנס נשלחה למבקשת בחודש יוני 2007. טענה זו לא הוכחשה על ידי המבקשת. מאז ועד שפנתה המבקשת לבית המשפט, חלפו שנה ומחצה. מדובר באיחור בלתי סביר שאיננו מצדיק היעתרות לבקשה.

זאת ועוד, המבקשת מאשרת בבקשתה כי כבר בחודש פברואר 2008 הודע לה על ידי משרד הרישוי על פסילתה בשל ריבוי הדו"חות. גם בעקבות הודעה זו לא אצה למבקשת הדרך לפנות לבית המשפט בבקשה להאריך לה את המועד להשפט ולהסב הדו"ח על שם הקונה, וחלפה קרוב לשנה מאז ועד שהמבקשת פנתה לבית המשפט.

יתר על כן, המבקשת מודה בתצהירה כי היא אף קיבלה על עצמה את הסנקציה שננקטה נגדה על ידי משרד הרישוי בשל ריבוי הדו"חות נגדה, לרבות הודעת הקנס נשוא ענייננו, והיא ריצתה שלושה חודשי פסילה מלהחזיק ברישיון נהיגה. בנסידות אלה, לטעמי, יש לראות במבקשת כמי שקיבלה על עצמה את הודעת הקנס, הודתה בה ואף נשאה בתוצאותיה ובהשלכות הנובעות ממנה.