לקסיוטין ואח' נ' משרד הפנים

פסק דין

מבוא

העותרת 1 (להלן-העותרת) בעלת תעודת זהות ודרכון אוקראינים, נישאה ביום 2.4.2005 באוקראינה לאזרח ישראלי, ולדיסלב ז"ל. סמוך לאחר מכן ביום 10.7.2005 בנסיבות מצערות נפטר בעלה בעת ביקור באוקראינה, שם גם נקבר. במועד פטירתו היתה העותרת בהריון, לאחר מותו נכנסה לישראל בהיתר וביום 20.3.2006 נולד בישראל בנם המשותף העותר 2 (להלן-העותר). העותרת ובנה ביחד עם אביו של ולדיסלב ז"ל הגישו עתירות לא מעטות וגם בעתירה המתוקנת האחרונה (עתירה מיום 12.5.2011) מבקשים העותרים להורות למשיב לתת לעותרת מעמד של אזרחית או למצער של תושבת ארעית אשר יתיר לה להישאר בישראל עם העותר, בנה הקטין שהינו אזרח ישראל כבן 6 היום.

לטענת העותרים יש להיענות בחיוב לעתירה משום שטובתו של העותר, קטין יתום מאביו מחייבת זאת במיוחד שאם יעבור להתגורר עם אימו העותרת באוקראינה לא יהיו לו לטענתם כל זכויות סוציאליות, הוא אינו זכאי לקבל טיפול רפואי באוקראינה ובהמשך גם לא יוכל לקבל שירותי חינוך, עד כדי השפעה עליו מבחינה חברתית, פסיכולוגית וכלכלית, (ראו סעיף 14.4 לעתירה המתוקנת).

לאחר ניסיונות רבים לחפש פתרונות מתאימים שלא צלחו, הבהיר ב"כ העותרים בדיון מיום 7.3.2012 כי העותרים מיצו את כל האפשרויות ולכן הגיע זמן ההכרעה. עוד יובהר כי ב"כ העותרים עשה מאמצים רבים (במגבלות הכלכליות של העותרים בגינן קיבלו ייצוג ע"י הלשכה לסיוע משפטי) על מנת להמציא אסמכתאות לתמיכה בטענה כי לעותר הקטין לא יינתנו זכויות סוציאליות באוקראינה כגון ביטוח בריאות, שרותי חנוך וכד', ניסיונות שכשלו. כך שניתן להקדים מאוחר למוקדם ולהבהיר כי לא הוכחה בכל צורה שהיא טענת העותרים בדבר העדר זכויותיו של העותר הקטין לו יעבור להתגורר עם אימו העותרת באוקראינה.

דיון

לאחר מספר רב של הליכים, ביום 19.11.2009 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים במסגרת עתירה מינהלית 7427-09-09 (נספח ב' לעתירה) ולפיו נקבע כי "העותרים יגישו בקשה על פי נוהל פניה לוועדה בינמשרדית לקביעה ומתן מעמד בישראל של המשיב, אשר תבחן לגופה, בהתאם לנוהלי המשיב ובהתאם לנסיבות המקרה".

ביום 1.12.2009 העותרת הגישה בקשה לקבלת אזרחות או היתר שהייה בישראל וביום 21.11.2010 נדחתה בקשתה בין השאר מהנימוק כי "בקשה זו עומדת בניגוד למדיניות משרד הפנים באשר להקניית מעמד להורה מכח ילדו". בעקבות החלטה זו הוגשה העתירה בתיק זה אך בטרם התקיים דיון בעתירה בשל היות המקרה "מורכב ויוצא דופן", ביקש מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה לשוב ולדון בבקשה במסגרת הוועדה הבינמשרדית מטעמים הומניטריים, (נספח א' לתשובה לעתירה המתוקנת).

ביום 27.3.2011 נדונה הבקשה בפני הוועדה הבינמשרדית והוחלט פה אחד לדחותה. מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה ומעברי גבול החליט לאמץ את המלצת הוועדה משום שלא ראה במקרה זה מקרה חריג "מהמקרים המובאים באופן תדיר בפני הוועדה ונראה כי בנסיבות הבקשה לא מתקיימים טעמים הומינטריים המצדיקים מתן מעמד בישראל...לאחר בחינת מכלול נתוני הבקשה בהם מקום קבורתו של הבעל, משפחתה של המבקשת בחו"ל ומרכז חיי המשפחה ובנה בחו"ל", בהחלטתו הבהיר כי העותרת ובנה יוכלו להיכנס לישראל מעת לעת באשרות ביקור לצורך ביקורי משפחתו של אבי הילד, (נספח א לתשובה לעתירה).

אין מחלוקת בין הצדדים כי יש לטפל בבקשה בהתאם להוראות נוהל 5.2.0022, "נוהל הסדרת עבודתה של הוועדה הבינמשרדית המייעצת לקביעה ומתן מעמד בישראל מטעמים הומניטריים", (העתקו צורף לעתירה המתוקנת). בקשתה של העותרת הוגשה ביום 1.12.2009 והיא טופלה בהתאם להוראות הנוהל, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים לא מצאתי כי נפל פגם כל שהוא בדרכי הטיפול בבקשה ע"י המשיב ונציגיו.

אבהיר כי בניגוד לנטען בעתירה לעותרת אין זכות להעלות טענותיה במסגרת שימוע בפני הוועדה, העותרת הגישה בקשה מפורטת הנתמכת במסמכים ובקשה זו נבחנה ע"י חברי הוועדה, על פי סעיף ה.3 לנוהל יש לזמן העותרת ללשכת המשיב לצורך הגשת הבקשה וכך נעשה.

גם הטענה כי בהעדרו של נציג הרווחה בדיון נפל פגם בהחלטת הוועדה, אינה מתיישבת עם הוראת סעיף ג3 לנוהל הקובע כי ניתן לקיים דיון גם ללא נוכחות כל חברי הוועדה ובמקרה זה לאור טיב המחלוקת לא היה הכרח לקיים הדיון בנוכחות נציג הרווחה.

למרות האמור לעיל, בדיון מיום 13.6.2011 המלצתי כי העותרת תזומן לראיון נוסף, תפרט בפני נציגי המשיב את כל טענותיה וכך לא יוותר ספק באשר למיצוי זכויותיה, הצדדים נענו להמלצתי והעותרת זומנה לראיון אליו אתייחס בהמשך.

זה השלב להפנות למסגרת הנורמטיבית ולשיקול הדעת הרחב המוקנה למשיב וכידוע ככל ששיקול הדעת של הרשות המינהלית רחב יותר, כך מצומצם היקף ההתערבות מצד בית המשפט המינהלי:

"גדר ההתערבות של בית המשפט בהחלטות ממין זה מצומצם ויוגבל למקרים יוצאי דופן בהם נפל פגם חמור בהחלטה הנוגעת למתן אשרה או רישיון מטעמים הומניטאריים, כגון שיקול זר או פגם חמור אחר היורד לשורש העניין" (בג"ץ 2629/03 איבשין נ' שר הפנים).

בנוסף ראו פסק דינו של הש' נ' הנדל המתייחס לנוהל המקרים ההומניטריים, פסק דין זה היווה הבסיס לפסק הדין אליו הפנה ב"כ העותרים בהודעתו מיום 4.1.2012:

"על פי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952, שר הפנים הוא הגורם המוסמך להעניק רישיון ישיבה לאלה ששוהים בארץ שאינם אזרחים ישראלים או בעלי אשרת עולה. לשם הפעלת סמכות זו נתון לשר הפנים שיקול דעת רחב (ראו בג"ץ 758/85 קנדל נ' שר הפנים, פ"ד מו (4) 505). המדיניות שאותה מיישם משרד הפנים לעניין הענקת אשרות ורישיונות ישיבה בישראל היא מדיניות מרוסנת לפיה תוענק לזרים אשרה לישיבת קבע בישראל במקרים חריגים ובהתקיים שיקולים מיוחדים (ראו בג"ץ 656/87 מנצח נ' שר הפנים (7.3.1988); בג"ץ 3404/97 אנקין נ' משרד הפנים, פ"ד נא (4) 522)... 5.במסגרת שיקול הדעת הרחב המוענק לשר הפנים מוסמך הוא לשקול שיקולים הומניטאריים ולתת היתר שהייה בישראל אף בגדר לפנים משורת הדין בנסיבות מיוחדות (ראו בג"ץ 9211/04 איבורה נ' משרד הפנים, (18.7.05)). לשם בחינת ההיבט ההומניטארי הוקמה הועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים (הפועלת על פי נוהל משרד הפנים מס' 5.2.0022). ועדה זו משמשת כיועצת למנהל רשות מינהל האוכלוסין "בבואו לבחון בקשות למתן מעמד בישראל, מכח חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 אשר אינן עומדות בקריטריונים הקבועים בנהלים השונים", עע"ם 1692/11 לטיסייה אורלה נגד משרד הפנים.

מדיניות המשיב לפיה "הקטין הולך אחר ההורה" בנסיבות המתאימות, הינה מדיניות שאין להתערב בה והיא אושרה ע"י בית המשפט העליון, ראו למשל פסק דינה של הש' ש' נתניהו:

"מקומו של קטין אצל הוריו. באשר יישבו הם, שם יישב הוא, ולא להפך. קטין תלוי בהוריו, ואין הוריו נתלים בו. כאפוטרופסים, הם הקובעים את מקום ישיבתו ולא הוא את מקום ישיבתם" בגץ 758/88 ריצ'רד קנדל נ' שר הפנים.

בנסיבותיו העובדתיות של תיק זה, העותרת אוקראינית שטרם הספיקה לחיות עם בעלה בישראל, שנפטר ונקבר באוקראינה, רק ההיבט ההומניטרי יכול היה לסייע לעותרים לו הציגו תמיכה לטענתם בדבר הפגיעה בזכויותיו הסוציאליות של העותר, קטין ישראלי שייאלץ להתגורר עם אימו באוקראינה לכאורה ללא זכויות. אלא שהעותרים לא המציאו ראיה כל שהיא בדבר פגיעה בזכויותיו הסוציאליות של העותר.