לפידות נ' אבוטבול

פסק דין

התובע, שמעון לפידות הגיש ללשכת ההוצאה לפועל שלושה שיקים, האחד על סך 14,722 ₪ חתום ע"י מאיר אבוטבול, השני על סך 21,600 ₪ לפקודתו, חתום וערוך על ידי ארז אבוטבול, והשלישי על סך 23,500 ₪ לפקודתו ערוך על ידי מאיר וצפורה אבוטבול. מועד פרעון השיקים היה במהלך יולי 07', נובמבר 08'.

לאחר שהנתבעים, מאיר ארז וצפורה הגישו התנגדותם והיא התקבלה התיקים אוחדו ונשמעו בפני.

טענת הנתבעים כפי שהועלתה בהתנגדותם היתה שהתובע הגיש לביצוע השיקים שלא כדין שכן ביום 7.4.09 נחתם הסכם בין התובע לנתבעים מס' 1 ו 2 – מאיר וארז אבוטבול לפיו התחייב להחזיר לידיהם את השיקים שנמסרו לו כבטחון וביניהם אף שיקים אלה. (ההסכם צורף כנספח לתצהיר ההתנגדות).

התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו רק בתיק 1965-09-09 וטען במסגרתו שבין הצדדים התקיימו יחסים מסחריים ואמון, כאשר הנתבע , מאיר אבוטבול (להלן:"מאיר") היה מבקש ממנו מידי פעם בפעם לפרוע שיקים כאשר היה נקלע לקשיים והוא היה פורע השיקים במזומן. עם זאת העביר לו מאיר מספר שיקים גנובים. לענין השיק נשוא תיק זה טען שהשיק חזר על פי הוראת הבנק שכן החברה נסגרה. לגבי ההסכם טען התובע שההסכם נערך ביום 7.4.09 ואינו רלוונטי כלל לגבי שיקים אלה שניתנו קודם לכן.

בדיון שהתקיים בפני נחקרו הנתבע, מאיר אבוטבול וכן התובע.

התובע טען בסיכומיו שנתבעים מס' 2 -3 לא הופיעו לדיון. איני סבורה שיש בכך פגם, שכן נתבע מס' 1 הבקיא בעובדות הוא שנתן תצהירו מטעם כל הנתבעים ועל כן לא היה כל צורך בתצהירי ו/או בהופעת הנתבעים הנוספים לדיון.

מעדות הנתבע התרשמתי שבמשך מספר שנים נהג הנתבע שנקלע לקשיים כלכליים להעביר שיקים רבים לתובע ולקבל תמורתם מזומן. כן נהג התובע לגבות ריבית של 5% לחודש עד להחזרת סכומי השיקים. (ראה עמ' 3 שורות 16-21). עדותו היתה בהירה וברורה. אף מעדותו של התובע התרשמתי שמערכת היחסים בין הצדדים היתה של מלווה ולווה. (ראה עמ' 6 שורות 18-19). עלי לציין שאף ההסכם בין הצדדים מיום 7.4.09 נוקט במינוח לווה ומלווה כאשר מצוין בו במפורש שהמלווה העמיד ללווה הלוואות שונות.

כן התרשמתי מעדות התובע שאין זה הראשון לו מלווה כספים, כך הנתבע הגיע אליו כערב לאחר לו הלווה כספים (ראה עמ' 6 שורות 11-12).

לגופו של ענין הנני סבורה שהנתבעים הרימו נטל ההוכחה להוכחת טענתם שבעקבות ההסכם מיום 7.4.09 נסגרו כל החובות בין הצדדים שהיו עד אותה עת. הנתבע שב והעיד בענין זה שכאשר הצטברו סכומי ריבית רבים שהיה עליו לשלם, לאחר שמסר לתובע שיקים רבים וקיבל תמורה כנגדם, ולמרות ששילם עבור קרן השיקים, הציע התובע שהנתבע יעביר על שמו את החברה שהיתה למעשה של בנו וימשיך לעבוד בה כשכיר, ומשכך נחתם ההסכם (ראה עמ' 3 שורות 18-20). עדותו היתה ברורה ובית המשפט נותן בה אמון.

התובע טוען שההסכם הינו עבור הלוואות וכספים שיקבלו הנתבעים בעתיד ואינו כולל את הסכומים שכבר קיבלו הנתבעים בעבר.

לשון ההסכם הינה ברורה וחד משמעית. כך מפורט בהואיל הראשון בהסכם:

"הואיל והמלווה העמיד הלוואות שונות בסכומים שונים ומועדים שונים לטובת הלווה עובר ליום הסכם זה "

ובסעיף 1 להסכם :

"המלווה מצהיר כי התמורה כמפורט להלן מהווה סילוק מלא של כל ההלוואות שנתנו ללווה ובכלל זה ריבית והפרשי הצמדה שנצברו עד וכולל למועד הסכם זה".

לשון ההסכם מלמדת על כך שההסכם בא להסדיר את כל ההלוואות והכספים שהעמיד התובע לרשות הנתבע עד לאותו המועד ועל כן איני יכולה לקבל פירוש התובע שאינו עומד בקנה אחד עם לשון ההסכם ועדותו של הנתבע המקובלת עלי.

עלי לציין שהנתבע העיד שהתובע הוא שניסח ההסכם (ראה עמ' 4 שורה 4), משנוסח ההסכם כפי שנוסח על ידי התובע מתחזקת מסקנתי שכוונת הצדדים לכך הכספים שניתנו על ידי התובע לנתבע עד לאותו מועד יוסדרו במסגרת הסכם זה.

בתמורה לסילוק סכומי ההלוואות הסכימו הצדדים שמניות ארז אבוטבול, בנו של מאיר יעברו לתובע.

עוד עלי להוסיף שכעולה מסיכומי הנתבעים התובע אשר הלווה כספים חייב לעמוד בהוראות החוק לענין הלוואות חוץ בנקאיות ולהוכיח שהריבית שגבה עומדת בתנאים הקבועים בחוק שכן שוכנעתי כאמור לעיל שהתובע נהג להלוות כספים. משכך זכאים הנתבעים להגנת החוק.

מסקנתי הינה שדין התביעות להדחות שכן בהתאם להסכם שבין הצדדים היה על התובע להחזיר השיקים ולא לעשות בהם שימוש.