לפה ואח' נ' סיטון ואח'

החלטה

עיינתי בבקשה לחיוב התובעים בהפקדת ערובה, בתגובה ובתגובת התובעים.

דומני שזהו אחד המקרים בהם ייטה בית המשפט לחייב את התובעים בהפקדת הוצאות. התובעים הם ארבעה, כולם "תושבי" חוץ, כששנים מהם תאגידים זרים. לא הונחה כל תשתית עובדתית, ולו לכאורה, לכך שיש להם רכוש כלשהו בארץ, שיוכל לשמש לפרעון הוצאות שתיפסקנה, אם תיפסקנה, לחובתם; ומאידך, לא שוכנעתי כי סיכויי התביעה הם כאלה, שניתן להתייחס בביטול לאפשרות שאכן תיפסקנה הוצאות לחובת התובעים (אם כי גם רחוק אני מלקבוע, כטענת הנתבעים, שהתביעה מופרכת).

אמנם, נכון הוא כי הנתבעים לא הוכיחו כי התובעים חסרי יכולת כלכלית, אולם לא בהכרח ביכולת כלכלית עסקינן, אלא באפשרות הסבירה לגבות סכום הוצאות שייפסק, אם ייפסק, בלא צורך להידרש להליכי גביה יקרים בחו"ל.

כן לא נעלמו מעיני דברי התובעים בסעיף 20 לתגובתם, בה הם "עומדים" על חקירת המצהיר מטעם הנתבעים, אולם מאחר שנראה מהקשר הדברים שעיקר הרצון לחקור מופנה לטענה, כי ההוצאות המשפטיות של הנתבעים הגיעו ל-300,000 ₪, ומאחר שלא מצאתי בטענה זו, ממילא, יסוד מוצק שעל פיו יש לקבוע את סכום הערובה שיפקידו התובעים, לא מצאתי הצדקה מיוחדת לקבוע דיון, ואני סבור שניתן להחליט בבקשה על פי כתבי הטענות, בלבד.

באיזון בין הרתיעה מחסימת דרכו של תובע, ע"י קביעת סכום ערובה גבוה מדי (הגם שהתובעים מעידים על עצמם שאין הם חסרי אמצעים, כלל ועיקר), לבין הצורך להבטיח, שאם יזכו דווקא הנתבעים בדין, או יהיו זכאים לתשלום הוצאותיהם, לא יידרשו להליכי גבייה יקרים, שסופם מי ישורנו, ובשים לב לסכום התביעה הגבוה, ולהשלכות סכום זה על הסכום העשוי להיפסק כהוצאות המשפט, אני מחייב את התובעים להפקיד בקופת בית המשפט ערבון, שיהיה ערבות בנקאית אוטונומית, צמודה למדד ובלתי מוגבלת בזמן, בסך של 50,000 ₪, וזאת בתוך 30 יום מהיום. לא תופקד הערבות – תיחשב החלטה זו כהתראה לפני מחיקת התביעה מחמת חוסר מעש.

אין צו להוצאות בבקשה זו.

ניתנה היום, י"ד כסלו תש"ע, 01 דצמבר 2009, בהעדר הצדדים.