לעזימי ואח' נ' אביבה ואח'

החלטה

המערערות הפקידו עירבון להבטחת ההוצאות בערעור. בפסק דיננו מיום 4/1/11 קבענו כי לא יהיה צו להוצאות בערעור וכי העירבון יוחזר למערערות לא לפני ה-1/2/11.

קביעתנו באשר להחזרת הערבון במועד הנ"ל היתה בשל בקשת המשיבות להעביר את העירבון לזכותן על חשבון ההוצאות, שנפסקו להן בבית משפט קמא.

התברר כי העירבון היה ערבות בנקאית על הסכום של 15,000 ₪.

המשיבות המציאו צו עיקול על העירבון מטעם ראש ההוצל"פ.

בהחלטתי מיום18/1/11 הוריתי על רישום העיקול.

ביום 3/3/11 הגיש בנק טפחות בקשה להבהרה. בבקשתו טען כי הערבות שניתנה הובטחה על ידי כספים של צד ג', שמטעמי חסיון הוא מנוע מלפרט את שמו.

הכלל, על פי חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (סעיף 43) ועל פי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (תקנה 374ב'), הוא כי ניתן לעקל נכס של בעלי הדין בתיק, שמצוי אצל צד ג' (ראו רע"א (חי') 2979-01-11 עיני נ' עיני, ניתן ביום 6/2/11 והאסמכתאות המופיעות שם). ההלכה היא, כי ערבות בנקאית שהופקדה בקופת בית המשפט אינה בגדר נכס של המפקיד. יש לערוך אבחנה בין הבטוחה שדרש הבנק ממבקש הערבות, לבין הערבות עצמה, שכאמור אינה בבחינת נכס של מבקש הערבות (ע"א 4751/09 יונה נ' סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ ואח', ניתן ביום 24/11/10). הערבויות עצמן הן התחייבויות של הבנק, שעליו לקיימן בהתמלא התנאים שבהן (ע"א 2082/06 בן עמי נ' עורך הדין מ' קידר כמפרק (פורסם בתוכנות). מאחר שהערבות כאן ניתנה על ידי הבנק, ולשם הבטחת הוצאות המשפט בערעור, כאשר אין היא בבחינת נכס של המערערים לא ניתן להשתמש בה לגבייה של חובות אחרים שלהם (וראו שם).

לפיכך, אני מורה על ביטול הרישום של העיקול על הערבות הבנקאית ועל החזרתה למערערות.

ניתנה היום, ח' אדר ב תשע"א, 14 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: