לסרי ואח' נ' טליאס

פסק דין

1. א. התובעת 1 (להלן:"התובעת") עמדה עם רכבה לפני רמזור אדום ולפניה הייתה שיירת רכבים. התובעת מתארת תאונת שרשרת, שאירעה תוך כדי שהיא עומדת כך לפני רמזור אדום – תאונה שאירעה בין 4 רכבים, כאשר לפי טענת התובעת, הפגיעה בחלק האחורי של רכבה גרם לכך, שרכבה נהדף לעבר רכב שלפניה וזה שלפניה פגע ברכב שלפניו.

כתוצאה מפגיעה זו, נגרמו לתובעים נזקים בסכום של 13,976 ₪, הכולל בחובו: נזק ממשי לרכב בסך 12,771 ₪, שכ"ט שמאי בסך 1,205 ₪ ובנזקים אלה מבקשים התובעים לחייב את הנתבע.

ב. גם הנתבע מציין את עובדת נסיעת שיירת מכוניות, אך לטענתו, הרכבים שנסעו לפניו עשו תאונה עוד בטרם הוא הגיע למקום.

עוד מוסיף הנתבע וטוען, שהרכב שנסע לפניו עצר עצירה פתאומית ופגע ברכב לפניו והדף אותו על רכבים נוספים ומהבלימה הפתאומית של הרכב שנסע לפני הנתבע – פגע הנתבע ברכב שנסע לפניו ולכן, מודה הנתבע רק בפגיעה זו – בחלק האחורי של הרכב שנסע לפניו- אך מכחיש שהיה מעורב בתאונות של הרכבים הנוספים.

2. כפי שצוין על ידי הצדדים המעורבים בתאונה, עסקינן בתאונת שרשרת בה היו מעורבים 4 רכבים.

הנתבע מודה בעובדה שהוא פגע ברכב שנסע לפניו, ומתברר שרכב זה שנסע לפניו הוא רכב התובעים, אך טוען, שאין הוא מעורב כלל בפגיעות בין רכבים שקדמו לרכב שלפניו ולכן, הוא לוקח אחריות אך ורק לפגיעה שנגרמה לחלק האחורי של הרכב שנסע לפניו.

3. לאחר שבחנתי טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בחומר הראיות ובהסתמך על חומר הראיות, אני מחליט לקבל את גרסת התובעת על שרשרת הפגיעות ברכבים ומשום כך, אני קובע, שהנתבע אחראי לפגיעה ולכל הנזק שנגרם לחלק האחורי של רכב התובעת, ובאשר לפגיעה בחלקו הקדמי של רכב התובעת, אני קובע אמנם את אחריותו של הנתבע, אך בנסיבות המקרה ולאור הפגיעה גם בחזית רכבה של התובעת, אני קובע, שגם לתובעת יש לייחס רשלנות תורמת, הנקבעת על ידי בית המשפט כרשלנות תורמת בשיעור של 20% ואילו לנתבע יש לייחס בגין הפגיעה בחזית רכב התובעת שיעור של 80%- הכל לאור הנימוקים המפורטים להלן:

א. א)התובעת העידה בבית המשפט, שרכבה עמד שלישי בשיירת המכוניות ולמען הקל על הקורא הנכבד, אציין את רכב התובעת כמספר 3, רכב שהיה לפניה כמספר 2 ורכב שהיה לפני רכב מס' 2 כרכב מס' 1.

לטענת התובעת, לפתע ותוך כדי עמידת רכבה, היה זה הנתבע אשר פגע בחלק האחורי של רכבה ונהדפה לעבר רכב מס' 2 אשר נהדף על רכב מס' 1. (ראה עדות התובעת בעמ' 1 לפ',ש' 10- 12).

לאחר הפגיעה ולאור מצבה של התובעת, יצא הנתבע מרכבו, התעניין בשלומה של התובעת, וביקש סליחה.

ב) אני לא מקבל את טענת הנתבע, שבעת שהוא הגיע למקום, כבר היו הרכבים שלפניו לאחר תאונה, קרי אחד פגע בזה שלפניו ואני מקבל את טענתו של הנתבע המודה בכך, שהוא פגע בחלקו האחורי של רכב התובעת.

העולה מכתב ההגנה הוא, שהרכב שנסע לפני הנתבע עצר בפתאומיות וכתוצאה מזה, פגע הנתבע בחלקו האחורי של רכב התובעת.

אני מקבל טענת התובעת, שהפגיעה ברכבה בוצע תוך כדי שכל הרכבים עמדו עדיין לפני הרמזור וכפי שעולה מגובה הנזק שנגרם לחלקו האחורי של רכב התובעת (ראה הנזק המפורט בחוות הדעת של השמאי), זהו נזק שנגרם כתוצאה מפגיעה בעוצמה בחלק האחורי של הרכב.

פגיעה זו, היא אכן גרמה להדיפת רכב התובעת לעבר הרכב שנסע לפניה וכתוצאה מכך, נגרם גם נזק לחלקו הקדמי, אשר התובעת מכנה זאת כנזק מזערי ולכן גם לא תיקנה את החלק הקדמי.

(ראה בעמ' 1 לפ',ש' 15- 18).

ב. א) אני מקבל את טענתה של התובעת, שאם אכן הייתה זו היא אשר פגעה ברכב שלפניה – בטרם פגע הנתבע ברכבה- הנזק בחלקו הקדמי של רכב התובעת היה צריך להיות גבוה בהרבה, שכן כפי שעולה מטענות הנתבע, הפגיעה שפגעה התובעת ברכב שלפניה – רכב מס' 2- נהדף לעבר רכב מס' 1 ולכן על מנת להדוף שני רכבים – הייתה חייבת להיות פגיעה בעוצמה הן בחלקו הקדמי של רכב התובעת והן בחלקו האחורי של הרכב שנסע לפניה.

ב) כלל לא הוכח בפני, מה נזקים שנגרמו לרכבים מס' 2 ומס' 1 והאם בכלל נגרם להם נזק, אך מה שהוכח הוא, שלמוקד האחורי של רכב התובעת נגרם נזק בגובה של 8,710 ₪ (ללא מע"מ) ואילו הנזק בחזית רכב התובעת הוא בסך של 2,206 ₪ (ללא מע"מ).

ג. לכן, לאחר שהאמנתי לגרסת התובעת ומאחר ולא הובאה בפני עדות כלשהי של מי מהמעורבים האחרים שיש בה כדי לסתור את עדות התובעת ולאור הנימוקים שפורטו לעיל, על הנתבע לשלם לתובעת את מלוא הנזקים שנגרמו לחלקו האחורי של רכבה.

ד. באשר לפיצוי בחלקו הקדמי של רכב התובעת, מעידה התובעת, שלא הייתה תאונה בין שני הרכבים שעמדו לפניה ברמזור והיא ממש הייתה רחוקה מהרכב שהיה לפניה כדי לתת מכה חזקה. (עמ' 1 לפ',ש' 19- 22).