לסר נ' כהן ואח'

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 25.8.13 ברעננה.

2. לטענת התובע, רכב הנתבעים נסע במסלול הנגדי. לפני רכב הנתבע ובמקביל לרכב התובע חנה שלא כחוק רכב שהפריע למהלך הנסיעה הסדיר של הנתבע. האחרון החליט לצאת לעקיפה מבלי להמתין שנתיב הנסיעה הנגדי יהיה פנוי, תוך הערכה שגויה של הרווח שנוצר בין הרכב החונה לרכב התובע ופגע בחלק השמאלי אחורי של רכב התובע.

3. לטענת הנתבע 1, האחריות מוטלת על הנהגת ברכב התובע שסטתה מנתיב נסיעתה, בשעה שנסעה במקביל לרכב הנתבע. לטענת הנתבע, רכבו עמד בעצירה מוחלטת, בשעה שרכב התובע יצא מחניה בנתיב הנגדי ופנה ימינה וכאשר הגיע במקביל לרכב הנתבע פגע בו.

4. במהלך הדיון שנערך בפני, העידה הנהגת ברכב התובע וחזרה על גרסתה לפיה פנתה שמאלה לסמטה ואז לאחר מספר מטרים הבחינה ברכב הנתבע נוסע בנתיב הנגדי. רכב חסם את נתיב נסיעתו של הנתבע וזה החליט לעקוף את הרכב החונה בשעה שהיא נסעה במקביל לרכב החונה, בניסיון להדחק בין רכבה לבין הרכב החונה. הנהגת טענה כי צפרה לנתבע על מנת להזהיר אותו מהפגיעה הצפויה ברכבה אך הוא המשיך בנסיעה ופגע ברכבה בחלקו האחורי. הנהגת טענה כי גם לו היתה עוצרת את רכבה לא היתה נמנעת התאונה שכן התובע המשיך להדחק בין של כלי הרכב. הנהגת טענה כי לאחר התאונה טען בפניה הנתבע כי בבעלותו מוסך והציע לתקן את נזקיה.

5. נהג הנתבעת העיד כי הנהגת פנתה לרחוב בו הוא נסע באותה שעה והוא בניסיון להימלט מפגיעה בין כלי הרכב צפר לנהגת וסטה עם רכבו ימינה אך היא המשיך בנסיעה ופגעה ברכבו. הנתבע הודה כי הוא בעלים של מוסך, אך הכחיש כי הציע לתקן את רכב התובע.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, אני מעדיפה את גרסתה של הנהגת ולפיכך, יש לדעתי לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעים בהוצאות התובע, הכל כפי שיפורט להלן.

ראשית, התרשמתי מעדותה של הנהגת והיא מהימנה בעיני. הנהגת חזרה בעקביות על גרסתה לפיה רכבו נסע במקביל לרכב חונה שהתובע בניסיון לא מוצלח לעוקפו, נכנס לנתיב נסיעתה ברווח שנוצר בינה לבין הרכב החונה, אך לא הצליח לבצע את המעבר בבטחה ופגע ברכבה. גם כך שהנתבע מודה שבבעלותו מוסך, תומכת בגרסת הנהגת שהנתבע הציע לתקן את נזקיה. גרסת הנתבע היתה בלתי מהימנה וסתרה את האמור בכתב ההגנה, לפיו נטען כי עמד בעת קרות התאונה בעוד בעדותו טען כי סטה ימינה בעת התאונה על מנת למנוע את הפגיעה.

שנית, תמונות הנזק מתיישבות עם גרסת הנהגת לפיה התאונה ארעה באופן שתיאר קרי, פגיעה של רכב הנתבע בחלקו האחורי של רכב התובעת. בעוד עם גרסת הנתבע היתה נכונה, הנזקים היו נגרמים בחלקו הקדמי של רכב התובע.

לפיכך, סבורה אני כי היה על הנתבע להבחין ברכב התובע הנוסע בנתיב הנגדי מולו, ולהימנע מעקיפת הרכב החונה תוך סטייה לנתיב הנסיעה של רכב התובע, עד אשר הדרך תהיה פנויה. משלא עשה כן, הרי הוא האחראי לקרות התאונה.

לא מצאתי מקום לפסוק אשם תורם לנהגת, מהטעם שמהימנה עלי גרסתה לפיה לא היה באפשרותה למנוע את התאונה, שנגרמה בשל התעקשות הנתבע לעבור עם רכבו ברווח שנוצר בינה לבין הרכב החונה במסלול נסיעתו וכי גם לו היתה נעצרת, התוצאה היתה דומה.

באשר לירידת הערך, משלא נבדק הרכב ע"י שמאי לאחר תיקונו, ולאור התאונה הקודמת בה היה מעורב הרכב, לא ניתן לפסוק פיצוי בגין ירידת ערך ורכיב זה דינו להידחות.

7. סוף דבר, התביעה מתקבלת. הנני מורה לנתבעים לשלם לתובע סך של 8,343 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 28.11.13, ועד לביצוע התשלום בפועל.

בהתחשב בנסיבות העניין, יישאו הנתבעים בהוצאות משפט בסך 800 ₪, בגין התייצבות התובע והעדה מטעמו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ח ניסן תשע"ד, 28 אפריל 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: