לסניאקוב נ' גולייב

החלטה

תחילתה של התביעה שבפניי, ברכישת 3 מכשירי טלפון סלולארי ושירותים נלווים לו, ע"י התובע מאת

חברת פלאפון תקשורת בע"מ ( להלו: "המכשירים"). התובע טוען, כי רכש את המכשירים עבורו, עבור בנו, ועבור חברו. לאחר מכן, התברר לתובע כי חברו אינו מעוניין במכשיר הפלאפון, על כן, ובהסכמת התובע הועבר הפלאפון מחברו של התובע אל הנתבע, בכפוף לכך, כי הנתבע ישלם את התשלומים החודשיים בגין השיחות, וכן ישלם עבור אחזקת המכשיר סך של 100 ₪ מדי חודש.

עוד טוען התובע כי הוסכם בין התובע לנתבע כי התובע משלם את התשלומים החודשיים בכרטיס אשראי והנתבע מחזיר לתובע את ששילם במזומן. התובע טוען, כי הנתבע החזיר לו במזומן סך של 400 ש"ח שלטענתו סכום זה מהווה החזר עבור מה שהתובע שילם לחברת פלאפון במשך חודשיים, אלא שמאז, הנתבע לא החזיר לתובע את כספו על אף שהשתמש במכשיר.

ביום 1.12.09 קיבל התובע מאת חברת פלאפון התראה בטרם הגשה לביצוע של תביעה על סכום קצוב בגין חוב בסך 11,799 ₪. התובע טוען, כי חוב זה מקורו בכך, שהנתבע לא שילם לו עבור השיחות ודמי אחזקת המכשיר כמסוכם ביניהם.

מנגד, הנתבע טוען כי התובע מסר לו את מכשיר הפלאפון לשימוש זמני, וכי סוכם ביניהם כי הנתבע ישלם עבור השיחות בלבד מאחר והמכשיר לא עובר לידי הנתבע. הנתבע טוען עוד, כי הוא שילם עבור השיחות, אלא שלאחר חודש אפריל 2009 (מועד קבלת המכישר לידיו) קו הטלפון נותק מספר פעמים והנתבע ביקש להחזיר את הפלאפון לתובע אך התובע סירב. לאחר מכן, חודש הקו, ככל הנראה לאחר שהתובע שילם חובו לפלאפון, והנתבע חזר והשתמש במכשיר לתקופה קצרה ושוב נותק הקו ושוב סירב התובע לקבל את המכשיר לידיו בחזרה. הנתבע טוען, כי שילם כל חובו עבור השיחות ישירות לתובע ואין לו כל חלק בחוב שנצבר על שם התובע.

למותר לציין, כי במעמד הדיון, התובע קיבל לידיו את את הקופסה המכילה את מכשיר הפלאפון על כל חלקיו.

אין חולק, כי הנתבע קיבל לידיו מהתובע את מכשיר הפלאפון. אין חולק עוד, כי הנתבע שילם לתובע 400 ₪ עבור השיחות שעשה הנתבע. אין חולק עוד, כי התשלום לתובע נעשה באמצעות החזר לתובע, שכן התובע שילם עבור החבילה שרכש, כולל עבור המכשיר שנמסר לשימוש הנתבע, באמצעות כרטיס אשראי. טענת התובע כי הסיכום ביניהם היה, כי הנתבע ישלם עוד עבור דמי האחזקה החודשיים של המכשיר שנמסר לשימוש הנתבע, נותרה שקולה כנגד טענת הנתבע, לפיה, סוכם ביניהם כי ישלם אך ורק עבור השיחות ולא עבור דמי האחזקה. לא זו אף זו: דומה כי טענת הנתבע בהקשר זה, הינה הגיונית יותר ומתיישבת עם השכל הישר וניסיון החיים. שכן, דמי האחזקה הינם חלק בלתי נפרד מהעסקה שהתובע עשה עבור שלושת המכשירים שרכש מחברת פלאפון. מה עוד, שהמכשיר אינו עובר לבעלות הנתבע. אין חולק עוד, כי לאחר כחודש וחצי ממועד קבלת המכשיר בידי הנתבע, כאשר הנתבע שילם עבור השיחות שעשה באותה תקופה, הקו נותק והנתבע לא עשה שימוש בפלאפון. אין חולק, כי בשלב מאוחר יותר, חודש הקו, ככל הנראה עקב תשלום חובו של התובע לחברת פלאפון, ועל כן, ומשסירב התובע לקבל לידיו את הפלאפון מהנתבע, שב הנתבע ועשה שימוש במכישר הפלאפון לתקופות שבין 15.7.09 עד 14.8.09 ו- 15.8.09 עד 14.9.09. אין חולק עוד, כי לאחר תקופה זו שוב נותק הקו. הנתבע שב וביקש להחזיר את המכשיר לידי התובע, אך שוב סירב זה האחרון לקבלו לידיו.

התובע צירף אסמכתא, לפיה, חובו לחברת פלאפון מסתכם לסך של 11,799 ₪, מחצית מחוב זה מבקש הוא להשית על הנתבע, אך התובע לא מצרף כל אסמכתא או הוכחה כלשהי בדבר גובה החוב של הנתבע. על פניו, ברי כי המדובר בחוב שהצטבר משימוש בשלושת המכשירים והתובע לא הוכיח איזה חלק מהחוב חב הנתבע ומהם מרכיבי החוב. זאת ועוד, התובע היה חייב לשלם לחברת פלאפון מכרטיס האשראי שעל שמו, והנתבע התחייב להשיב לו תמורת השיחות שעשה מהמכשיר שקיבל לידיו. התובע לא הוכיח כי שילם את חובו לחברת פלאפון עבור שלושת המכשירים. התובע לא הוכיח כי מה שגרם לצבירת החוב, היה אי תשלום חובו של הנתבע עבור השיחות עשעשה מהמכשיר שקיבל לידיו. מה עוד, שהתובע בעצמו הודה כי הנתבע שילם לו 400 ₪ עבור שיחות. נטל ההוכחה הינו על התובע. התובע לא הוכיח כי הנתבע עשה שיחות שעלותן עלתה על 400 ₪ ואף שוכנעתי, כי אותם 400 ₪ שולמו עבור כלל השיחות שעשה הנתבע. כעולה מעדויות הצדדים, המכשיר נמסר לנתבע בחודש אפריל 2009 והשיחות נותקו בחודש מאי 2009 (ראו דברי התובע בעמ' 2 לפרוטקול הדיון). עבור תקופה זו אין חולק בין הצדדים, כי הנתבע שילם עבור השיחות שעשה. התובע לא הוכיח כי עלות השיחות בתקופה זו הייתה 400 ₪. משראה הנתבע כי המכשיר נותק, הוא ניסה להחזיר את הפלאפון לתובע, אך זה האחרון סירב לקבלו לידיו. על כן, בשלב מאוחר יותר, וככל הנראה בעקבות תשלום חובו של התובע לחברת פלאפון, חודש הקו במכשיר הנתבע. התובע הציג לעיוני שני חשבונות מחברת פלאפון עבור מכשיר הפלאפון שנמסר לשימוש הנתבע. החשבונות מתייחסים לתקופה שבין 15.7.09 עד 14.8.09 ע"ס 47.29 ₪ ולתקופה שבין 15.8.09 עד 14.9.09 ע"ס 106.96 ₪. משאין חולק כי הנתבע שילם 400 ₪ ומשלא הוכיח התובע מה הייתה העלות הכוללת של השיחות בחודש אפריל 2009 ועד הניתוק הראשון של הקו בחודש מאי 2009, אזי רוב הסיכויים כי אותם 400 ₪ מכסים את עלות השיחות שהנתבע עשה בשתי התקופות האחרונות שלעיל, ביחד עם חודש אפריל 2009 עד ניתוק הקו לראשונה בחודש מאי 2009.

מכל המקובץ עולה, כי התובע לא הצליח להרים את הנטל המוטל עליו ולא שוכנעתי, כי החוב שהצטבר על התובע נובע כולו ו/או בחלקו ולו הקטן עקב אי התשלום עבור השיחות שהנתבע עשה. נהפוך הוא, שוכנעתי כי הנתבע שילם את חובו עבור השיחות שעשה. התובע בעצמו העלה מספר גרסאות עבור התשלום ששולם על ידי הנתבע. פעם טען כי שילם אך ורק עבור כחודשיים, פעם אחרת טען כי הנתבע שילם עבור שלושה חודשים.

מכל הסיבות שפורטו לעיל, דין התביעה להידחות וכך אני מורה.

בהתחשב במצבו הכלכלי של התובע, איני מורה על צו להוצאות כלשהן.

ניתנה היום, כ"ג חשון תשע"א, 31 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: