לסם נ' גולדרייך ואח'

פסק דין

תביעה לשיפוי התובע בגין נזקים אשר נגרמו לרכבו כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 17/11/09.

1. לטענת התובע, עת ביקש לצאת מחניון ברחוב מרמורק בתל אביב , יצא ממקום החניה לפנים ואז החל בנסיעה לאחור לשם יציאה מהחניון, הנתבע 1 אשר עמד עם רכבו במעבר בין החניות, נסע לאחור מבלי להבחין בו ופגע ברכבו. בנסיבות אלו, לטענת התובע, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנתבע 1 ומשכך, על הנתבעים ביחד ולחוד לשפותו בגין הנזקים אשר נגרמו לו כפועל יוצא מהתאונה.

2. לטענת הנתבע, הוא נכנס לחניון האמור ,ראה נהגת אשר מתכוונת לצאת מחניה ומשכך, עמד בעצירה מוחלטת במעבר בין החניות והמתין ובזמן זה, התובע אשר נסע לפנים פגע ברכבו מאחור. בנסיבות אלו, לטענת הנתבעים, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של התובע ומשכך, יש לדחות את תביעתו.

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובע והנתבע אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, איש איש לגירסתו . כן, העידה בפני עדה מטעם הנתבעים – הגב' יוסרא אבו שיאב - היא הנהגת אשר נהגה ברכב אשר ביקש לצאת מחניה , אשר היתה עדה לתאונה.

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, את עדויותיהם , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לדחות את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובע חובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".

בהקשר לנטל השכנוע נקבע מפורשות בפסיקה כי :

"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו"

[ רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981]

   וכן, בע"א 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי, פד"י מט' (4) 221-239:

"..תפקידו של נטל השכנוע הוא להכריע בתנאי אי וודאות שכפות המאזניים מעוינות.....בהליכים אזרחיים מוטל הנטל על "המוציא מחברו" באשר הוא זה הטוען לשינוי המצב הקיים"

7.מן הכלל אל הפרט –

במקרה שבפני , אל מול עדותו היחידה של התובע, העידו הן הנתבע והן עדה מטעמו – הגב' יוסרא אבו שיאב – שהיא עדה ניטרילית, אשר אין לה כל היכרות עם מי מן הצדדים ,אין לה כל אינטרס בתוצאות ההליך ומשכך, עדותה מוחזקת כעדות אובייקטיבית נטולת פניות. עדה זו העידה באופן ברור וחד משמעי כי הילך התאונה היה בהתאם לגירסת הנתבע- דהיינו כי הנתבע עמד בעצירה מוחלטת והתובע היה זה אשר נסע לפנים עם רכבו ופגע זו. כאנקדוטה אציין כי התובע, ביקש לבדוק מהימנות העדה ושאלה בסיום עדותה בדבר צבע מכוניותו – והעדה אמנם זכרה כי צבע המכונית היה אדום .

מן האמור נובע כי לא זו בלבד שהתובע לא הרים את הנטל המוטל עליו ,אלא שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוון גירסתו של הנתבע, אשר חוזקה כאמור על ידי עדה אובייקטיבית חיצונית ומשכך, דין התביעה להדחות.

אשר על כן הנני דוחה את תביעתו של התובע . התובע ישא בהוצאות כל אחד מהנתבעים בסך של 300 ₪ (למען הסר ספק מובהר מפורשות כי בתשלום לנתבעת 2 נלקח בחשבון שכר העדה אשר שולם על ידה) התשלומים יבוצעו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר.

רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים ממועד המצאת פסק הדין.

ניתן היום, י"ד טבת תשע"א, 21 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.