לנקרי נ' עירית כפר סבא

פסק דין

המבקש הגיש בקשה מתוקנת לאישור תובענה ייצוגית ביום 2.4.13. עניינה של הבקשה הוא שעד שנת 1991 כללה הגדרת "בניין סוג אא" בצו המסים רשימה סגורה של סוגי בניינים בהם לא נכללו נכסים מסוג דירות גן. בהתאם נקבע בצו המסים של המשיבה עד 1991 כי כל סוגי הדירות שאינן נופלות להגדרת "בניין סוג אא" יחויבו כבניין סוג א'. בשנת 1992 שינתה המשיבה את הגדרת סוגי הבניינים בצו המסים והוסיפה לרשימה של סוגי הבניינים שנכללו בהגדרת "בניין סוג אא" גם נכסים שהם דירות גן. השינוי בוצע ללא אישור שרי האוצר והפנים.

הקבוצה המוגדרת בתובענה המתוקנת: "כל המחזיקים בדירות גן, באזורי מס 2 ו-3 מהם גבתה המשיבה ארנונה בהתאם לתעריפים שנקבעו ל"בניין סוג אא" בצו המסים".

ביום 30.4.13 הגישה המשיבה הודעת חדילה לפיה היא חדלה מגביית ארנונה לפי בניין אא מדירות גן שבאזורים 2, ו-3 בתחומה, וכי תחייב נכסים אלה החל ממועד החדילה בהתאם לסיווג בניין סוג א'. המשיבה צרפה להודעתה שני חשבונות של דירות גן מאזור מגורים 2 ו-3 מהם עולה כי סיווג הדירות שונה וכי הופחת החיוב בגין התקופה. המשיבה גם הודיעה שבהסכמה עם המבקש היא נכונה לשלם סכום כולל של 100,000 ש"ח בגין גמול לתובע, שכר טרחת עו"ד והוצאות.

ביום 23.5.13 הבהירה המשיבה בהתאם להחלטת בית המשפט כי הודעת החדילה חלה גם על גביית חובות עבר (כמשמעותם על פי פסיקתי בעניין ת"צ (מח'-מרכז) 10192-02-11 מרגלית נ' מועצה מקומית קדימה צורן (21.3.12)) שנוצרו עובר להודעת החדילה.

המבקש הודיע כי נוכח הודעת החדילה, ההבהרה לעניין חובות עבר והחשבונות שצרפה המשיבה מסכים המבקש כי אכן חדלה המשיבה מהגבייה נשוא הבקשה, שעל כן הוא מסכים להודעת החדילה.

ב"כ המבקש עתר לפסיקת הסכום המוסכם וביקש שבית המשפט יקבע על פי שיקול דעתו את החלוקה בין המבקש לבא כוחו.

על פי סעיף 9 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות"):

"(ב) בית המשפט לא יאשר תובענה ייצוגית בתביעת השבה נגד רשות, אם הרשות הודיעה כי תחדל מהגביה שבשלה הוגשה הבקשה לאישור והוכח לבית המשפט כי היא חדלה מהגביה כאמור לכל המאוחר במועד הקובע.

אשר על כן ונוכח הודעת החדילה, בקשת האישור – נדחית.

7. אשר לגמול ושכר הטרחה – סעיף 9 בחוק תובענות ייצוגיות ממשיך וקובע:

"(ג) החליט בית המשפט כאמור בסעיף קטן (ב), רשאי הוא –

(1) על אף הוראות סעיף 22, לפסוק גמול למבקש בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף 22(ב);

(2) לקבוע שכר טרחה לבא כוח המייצג בהתאם להוראות סעיף 23".

סעיף 22(ב) בחוק תובענות ייצוגיות קובע:

"בקביעת שיעור הגמול יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:

(1) הטרחה שטרח התובע המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, בפרט אם הסעד המבוקש בתובענה הוא סעד הצהרתי;

(2) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;

(3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית".

סעיף 23(ב) בחוק תובענות ייצוגיות קובע: