לנקרי נ' סגל ואח'

פסק דין

מבוא

1.התובע, יליד 1935, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 4.3.07, כשרכב שהיה נהוג בידי הנתבע 1 פגע בו בהיותו הולך רגל (להלן: התאונה).

2.אין מחלוקת באשר לחבות הנתבעים לפצות את התובע על נזקיו מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. הצדדים חלוקים בשאלת גובה הנזק.

הפגיעה והנכות הרפואית

3.ממקום התאונה פונה התובע לבית החולים וולפסון, שם אובחנו בין היתר שפשופים בראש משמאל ושבר בעצם הבריח השמאלית. התובע אושפז במחלקה הנוירולוגית ושוחרר לביתו ביום 8.3.07 עם מתלה ליד שמאל.

לאחר שחרורו המשיך התובע טיפול ומעקב במסגרת קופת חולים, ובמהלכם אובחנו גם שבר דחיסה בחוליה 3L וממצאים נוספים בעמוד השדרה המותני.

4.ד"ר אריאל אורן, מומחה לכירורגיה אורטופדית, אשר מונה כמומחה לבדיקת התובע, סיכם את ממצאיו בחוות דעתו כדלקמן:

עמוד שדרה מותני – לתובע נגרם שבר דחיסה בחוליה מותנית L3 אשר עברה דחיסה עם היוותרות קיפוזיס ניכרת, FUSION מתני בחוליות L2-L5 והיצרות של התעלה הסיפנלית. קיימת הדגמה של השבר והתפתחות של איחוי עמוד שדרה מתני במהלך ריפוי השבר. קיים עיוות של עמוד שדרה מתני קליני לקיפוזיס ניכר והגבלה קשה בתנועתיות עמוד שדרה מתני. היצרות התעלה הספינלית לאחר השבר משמעותית ויכולה להסביר את הקושי בהליכה ממושכת.

אשר לעבר, קיימת עדות רישומית חד פעמית לתחלואה קודמת בשנת 2005.

כתף שמאל – בבדיקה נמצאה הגבלה קלה בתנועות הכתף וסימנים קלינים המתאימים לקרע בעובי מלא של הסופראספינטוס בכתף שמאל. שכיחות קרע ניווני סימפטומטי בגילו של התובע יכולה להגיע לשיעור של 80% ודרגת הקרע אף חמורה יותר בכתף ימין אשר לא נפגעה בתאונה ושם התפתחו שינויים ניווניים עקב הקרע. בנוסף, קיימת תחלואה קודמת הכוללת בין היתר ממצאים של הגבלה משמעותית וקרע בגיד שעל פי הרישומים לא הוטבו על ידי טיפולים תרופתיים ופיזיותרפיה.

על כן, קבע המומחה כי התחלואה הקיימת בכתף מקורה בתהליך ניווני קודם לתאונה וללא קשר אליה.

עצם בריח שמאל – השבר שנגרם בעצם בריח שמאל התחבר בקיצור של יותר מ-2 ס"מ, כפי שעולה מהמדידה הקלינית והרנטגנית. קיצור כזה יכול לפגוע בעיקר בפעילות חוזרת של שריר חגורת הכתף ומתבטא בעיקר בירידה בסיבולת. לדעת המומחה, קשה לקבוע מהו הביטוי הקליני של הקיצור לאור הקרע המשמעותי בכתף אך מאחר והוא בעל פוטנציאל להפרעה תפקודית בכתף בריאה יש לקבוע בגינו נכות.

לאור ממצאיו קבע ד"ר אורן כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובע נכות כדלקמן:

נכות בשיעור של 30% לפי סעיף ליקוי 37(7)ג לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: תקנות הביטוח הלאומי), בגין מגבלות התנועה בעמוד השדרה המותני.

ונכות בשיעור של 5% לפי סעיף 39(2) (מותאם) לתקנות בגין הפגיעה בעצם הבריח.

עוד קבע המומחה כי לתובע נכויות שאינן קשורות לתאונה:

נכות בשיעור של 20% לפי סעיף 42(ד)(2) בכתף ימין,

ונכות בשיעור של 10% לפי סעיף 42(ד)(1) בכתף שמאל.

ד"ר אורן נחקר על חוות דעתו.