לנקרי נ' כונס נכסים רשמי תל אביב ואח'

פסק דין

בקשת חייב לפשיטת רגל. ניתן צו כינוס. ביום 6/4/11 התקיים דיון בהכרזת פשיטת רגל בעניינו של המבקש (בפני כב' השופט ד"ר א' סטולר), אשר המליץ בפני המבקש לשקול לעתור לקבלת היתר מבית המשפט למשוך את הבקשה. המבקש לא קיבל את המלצת בית המשפט וביקש להמשיך בהליכי פשיטת הרגל, אותם יזם. מחמת נסיבות אישיות של ב"כ החייב לא נדונה הבקשה לגופה בדיון שהתקיים ביום 15/5/11, והוא נדחה שוב ליום 15/6/11. בבוקרו של יום הדיון האחרון הגיש המבקש "בקשה דחופה לדחיית הדיון" לתקופה של כשלושה חודשים, אולם הבקשה אינה כוללת כל הסבר לא רק לצורך בדחייה (לבד מטענה כללית כי דחייה כזו תאפשר לחייב "למצות האמצעים העומדים לרשותו" משום שמטרתו "לנסות ולהפחית את החוב למע"מ, החייב פנה למע"מ"), אלא גם לכך שהבקשה הוגשה ביום הדיון עצמו. הבקשה נדחתה. בדיון האחרון שהתקיים ביום 15/6/11 הביעו המנהל המיוחד והכנ"ר את עמדתם כי דין בקשת פשיטת הרגל של החייב להידחות. גם הפעם המליץ בית המשפט בפני החייב לשקול את האפשרות לבקש היתר למשוך את הבקשה לפשיטת רגל, וגם הפעם השיב החייב, לאחר שהתייעץ עם באת כוחו, כי הוא אינו מקבל את ההמלצה ומבקש כי ההליכים יימשכו. לאחר שהצדדים העלו את טיעוניהם ניתנה החלטה המאפשרת לצדדים להגיש פסיקה התומכת בעמדותיהם. רק המהל המיוחד ניצל את האפשרות הזאת, בעוד החייב לא הגיש מאומה אף שהמועד להגשת פסיקה כאמור חלף לפני למעלה משבועיים. על כן הגיעה השעה להכריע בשאלת גורל הבקשה לפשיטת רגל שהגיש המבקש כחייב (וראו סעיף 18ה' לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980, להלן גם "הפקודה").

כידוע, קנה המידה המרכזי והמכריע שעל פיו ייקבע גורלה של בקשת פשיטת רגל שהגיש חייב הוא תום לבו של החייב. תום-לב זה נבחן לגבי שתי תקופות: תקופת יצירת החובות, והתקופה בה מתנהל הליך פשיטת הרגל. הדרישה היא כי החייב יעמוד במבחן תום הלב בשתי תקופות אלה במצטבר. עוד יש לזכור כי להליכי פשיטת רגל שתי מטרות: כנוס נכסי החייב וחלוקתם בדרך היעילה ביותר בין נושי החייב תוך שמירה על שוויון ביניהם (בכפוף לסדרי העדיפויות על-פי דין), ומתן הזדמנות לחייב שכשל בתום-לב "לפתוח דף חדש" לאחר הפטר, תוצאה שיש בה תועלת הן לחייב עצמו והן לחברה ולכלכלה במובן הרחב.

בכל הנוגע להתנהלות החייב (המבקש) בהליך פשיטת הרגל, חוששני שהיא בפני עצמה מצדיקה דחיית בקשתו לפשיטת רגל מחמת חוסר תום לב העולה כדי ניצול לרעה של ההליך. מאז ניתן צו הכינוס בעניינו נהנה החייב מהגנת דיני פשיטת הרגל, שביטויה המרכזי עיכוב ההליכים כנגדו. הגנה זו היא בגדר "שטר ושוברו בצידו": מי שמבקש לחסות בצילה מחויב, בין היתר, להגיש בכל חודש דו"חות מפורטים ונתמכים באסמכתאות להוצאות ולהכנסות החייב, לשלם בכל חודש את הסכום החודשי הנקוב בצו הכינוס, ולשתף פעולה באורח מלא עם הכנ"ר ועם כל בעל תפקיד שימונה בהליך. חובת שיתוף הפעולה כוללת את החובה להתייצב לחקירה ולמסור מידע נכון ושלם ככל שיתבקש, לרבות מסמכים. חייב שאינו מקיים חיובים אלה, ומקל וחומר חייב שאינו מתקן את מחדליו גם לאחר שבדיון אחד לפחות כבר נחשף לכך שמחדליו עלולים להביא לדחיית בקשתו לפשיטת רגל ובכל זאת לא תיקן דרכיו, אינו ראוי להגנת דיני פשיטת הרגל ואין מנוס מלראותו כמנצל הגנה זו לרעה בחוסר תום לב.

החייב הגיש בקשה להפחתת סכום התשלום החודשי שנקבע בצו הכינוס, לתקופה שתחילתה ביום צו הכינוס. המנהל המיוחד, שהתבקש להגיב לבקשה, הודיע בתגובה כי אין בידו להסכים לה מאחר והחייב זומן לחקירה כבר בחודש נובמבר 2010 אך לא התייצב עד למועד הגשת התגובה בחודש מרץ 2011(!), ועל כן אין בידי המנהל המיוחד מידע שיאפשר לו לשקול הסכמה לבקשה. ביום 9/3/11 ניתנה החלטה לפיה על החייב ליצור קשר עם המנהל המיוחד ולמסור מידע כפי שיבקש, והמנהל המיוחד יגיב לאחר מכן לבקשה. מסתבר שביום 7/3/11 נחקר החייב על ידי המנהל המיוחד, אולם לא הציג בפניו דו"חות חודשיים או אסמכתאות המאפשרות גיבוש עמדה בשאלת הפחתת התשלום החודשי, ועל כן גם בתסקיר המנהל המיוחד מיום 13/3/11 אין המלצה להפחית מהתשלום החודשי הקבוע בצו הכינוס. התסקיר מסתיים בכך שהמנהל המיוחד אינו יכול להמליץ על הכרזת החייב כפושט רגל ואף על "כניסה להליכי פש"ר". בדיון הראשון הביע ב"כ הכנ"ר את העמדה כי אין מקום להמשך הליכי פשיטת הרגל מטעמים הנוגעים למהות עיקר החוב ולאופן יצירתו, אולם – כאמור לעיל – החייב לא קיבל את המלצת בית המשפט לעתור למשיכת הבקשה וביקש ארכה בת 30 יום להסדרת נושא אי הגשת דו"חות לרשויות המס. בפועל חלפו למעלה משישים ימים מאז הדיון הראשון ועד לדיון האחרון, אולם החייב לא הציג ולא השיג כל התקדמות. החייב גם אינו משלם את הסכום שהוטל עליו בצו הכינוס אלא עושה דין לעצמו, לפי גרסתו כפי שהועלתה בדיון האחרון, ומשלם רק את הסכום המופחת שביקש כי ייקבע לו. זאת למרות שבקשתו לא התקבלה מהטעם שלא הגיש למנהל המיוחד (מאז ראשית מרץ ועד לדיון באמצע יוני) את המידע שהתבקש להציג כדי לאשפר למנהל המיוחד לגבש עמדה בשאלת ההפחתה המבוקשת. התיאור דלעיל מצביע בעליל על חוסר תום לב בהתנהלות החייב בהליך פשיטת הרגל: הוא אינו משלם אלא את הסכום שהחליט לשלם אף שבקשתו להפחתה לא התקבלה; הוא נמנע מלהתייצב לחקירה במשך תקופה ארוכה, וכאשר התייצב לבסוף לא הציג מסמכים ואף במשך למעלה משלושה חודשים לאחר מכן לא הציג את המסמכים שהתבקש להציג (שבעיקרם היה עליו להגישם ממילא על פי צו הכינוס במסגרת דו"חותיו החודשיים והאסמכתאות לדו"חות אלה, חובה אותה הפר באורח מתמשך) למרות שידע כי בכך הוא עצמו מונע את הסיכוי כי בקשתו להפחתת התשלום החודשי תיענה בחיוב. הוא ביקש ארכה להפחתת חוב המיסים, קיבל ארכה נדיבה בהרבה מזו שביקש, ולא רק שלא מצאנו שהושג דבר אלא שברגע באחרון ממש ביקש ארכה נוספת בת 3 חודשים מבלי שיטרח אפילו לפרט ולהוכיח מתי פנה לשרויות המס ומה אירע מאז. התמונה ברורה: החייב מנסה למשוך עוד ועוד את התקופה במהלכה הוא נהנה מעיכוב הליכים, אך מנגד אין הוא עומד בחובותיו ואף אינו טורח לנהוג בשקיפות המלאה הנדרשת ממנו, וזאת גם לאחר שכבר היה בידו לדעת כי מחדל זה יפעל לחובתו הן במובן זה שבקשתו להפחתת התשלום לא תיענה והן במובן זה שהמחדלים עלולים להביא לדחיית בקשת פשיטת הרגל שהגיש. אם לא די בכל אלה, הרי שחלק ניכר מחובותיו הם חובות לרשויות המס שנוצרו בנסיבות העולות כדי עבירות פליליות על חוקי המס, עבירות בהן הורשע; נתון זה לכשעצמו עשוי אולי להצדיק ביטול הליכי פש"ר מחמת יצירת חובות שלא בתום לב, אולם בענייננו אין צורך להכריע בעניין זה מפני שחוסר תום לבו של החייב בניהול ההליכים הוא כה כבד עד כי די בו לבדו כדי להביא לתוצאה של ביטול ההליכים.

החייב הסתמך בדיון על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט סוקול) בתיק פש"ר 671/02 סבן נ' כונס הנכסים הרשמי. עיינתי בפסק הדין ולא עלה בידי להבין כיצד הוא יכול לסייע לחייב. באותו עניין דחה בית המשפט את השערת הכנ"ר כי החובות נוצרו בנסיבות בהן החייב היה שותף ל"עוקץ" יחד עם אחר. מחדליו העיקריים של החייב באותו עניין היו שלא שילם את התשלום החודשי שהול עליו ולא מיצה את כושר השתכרותו, אולם בית המשפט מצא שם כי מחדלים אלה מקורם בהתמכרות לסמים שהחייב פעל באותה עת להיגמל ממנה, בתמיכת משפחת אשתו. בנסיבות אלה סבר בית המשפט בפרשת סבן לעיל כי האינטרס השיקומי, שיועיל לא רק לחייב אלא גם לנושים ולחברה, מצדיק המשך הליכי הפש"ר חרף המחדלים מפני שהאלטרנטיבה עלולה להיות המשך ההתמכרות לסמים שנזקיה ברורים לכל. בענייננו אין אלה פני הדברים. בענייננו, החייב טען בדיון כי הוא משתקם כעת מתוצאות מאסרו וכי רק לאחרונה מצא עבודה, אולם לא ראיתי שטענות אלה באו לביטוי בהתנהלות החייב מאז הדיון בעניינו לפני חודש ומחצה. המנהל המיוחד הגיש רק לפני ימים אחדים בקשה למתן החלטה בתיק, ובה ציין כי החייב (עדיין) אינו משלם את מלוא הסכום שנקבע לו ואינו מגיש דו"חות מלאים.

המסקנה היא כי דין הבקשה לפשיטת רגל להידחות מחמת חוסר תום לב בניהול ההליך וניצולו לרעה על ידי החייב. צו הכינוס שניתן בתיק זה מבוטל. הכספים שבקופת הכנ"ר יישארו בידיו עד החלטה שתינתן לאחר שהמנהל המיוחד יגיש בקשה בעניין שכר ו/או הוצאות.

צו עיכוב היציאה מהארץ שניתן נגד החייב בתיק זה יישאר בתוקף עד 1/11/11 בשעה 14:00 ויפקע אז.

ניתן בסמכותי כרשם היום, א' אב תשע"א, 1 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: