לנקרי נ' וינר ואח'

פסק דין

לפני שתי תביעות שהגישו הצדדים אחד נגד השני בגין התאונה מיום 4/10/09.

על פי גרסת התובע בתיק ת"ק 2933-01-10, הוא נסע עם רכבו אחרי רכב הנתבע. רכב הנתבע אותת על מנת לפנות שמאלה, החל בפניה הוא המשיך בנסיעה על מנת לחלוף על פני רכב הנתבע, אז רכב הנתבע התחרט וחזר לנתיב הנסיעה שלו, כתוצאה מכך רכבו נפגע בצידו השמאלי קדמי.

על פי גרסת התובע בת"ק 3861-02-10, ביום התאונה הוא נסע בנתיב הימני, אותת על מנת לפנות ימינה, ואז רכב הנתבע עקף אותו מצד ימין בין המדרכה לכביש ופגע ברכבו בעוצמה חזקה בחלקו הימני של הרכב.

מהעובדות שהתבררו היום עולה, כי אין מחלוקת שרכב התובע בת"ק 29333-01-10, נסע מאחורי הרכב השני. גם אם הייתי מקבלת גרסתו, כי הרכב שלפניו ביקש לפנות שמאלה, הרי היה עליו לשמור מרחק מהרכב שנסע לפניו, וגם אם גרסה זו נכונה, דבר שאיני סבורה בכך, מצאתי כי גם בנסיבות אלו מירב אחריות התאונה רובצת על התובע בתיק זה, אשר עקף מימין רכב אשר היה לפניו.

יחד עם זאת, מצאתי כי גרסה זו פחות סבירה בעיניי לאור התמונות שהוצגו לעיוני ממקום התרחשות הנזק ולאור מיקום הנזקים בשני הרכבים. גרסת התובע בת"ק 3861-02-10, לנקרי, מתקבלת יותר על דעתי ועולה בקנה אחד עם תיאור מיקום האירוע והנזקים וכן עם התמונות אשר הוצגו ואשר צולמו בסמוך לאחר התאונה.

יתרה מזאת, התובע מר וינר מאשר, כי מר לנקרי עבד בקנטרי אותה עת, כלומר הכיר את האזור ועל כן לא סביר שביקש לפנות שמאלה ואז התחרט ואז ביקש לפנות ימינה. גם אם סבר כי השער מצד ימין נעול ולא ניתן לפנות ימינה, מצאתי את התנהגותו רשלנית ולא מתאימה לתנאי הדרך. התובע הסיק שמכיוון שהשער נעול אין זה סביר שמר לנקרי יפנה ימינה, אולם היום סיפק מר לנקרי הסבר לכך שביקש לפנות ימינה, ומכיוון שעובד במתחם הקנטרי יכול להיכנס לתוך האזור.

בנוסף, כפי שציינתי לעיל, הפגיעה שברכבו של לנקרי היתה בדלת הרכב מצד ימין, וגם נזק זה, משתלב יותר עם גרסתו של לנקרי לאופן התרחשות התאונה.

לאור המפורט לעיל, אני מקבלת את התביעה שהוגשה במסגרת 3861-02-10, ודוחה את התביעה שהוגשה במסגרת תק 29333-01-10. בנסיבות העניין לא מצאתי כי יש מקום להטיל אשם תורם.

באשר לנזק הנתבע, על פי חוות דעת שמאי, נגרם לרכב נזק ישיר על סך 5,459.21 ₪, בנוסף הוצגה חשבונית בגין תשלום שכ"ט שמאי על סך 500 ₪. כן תבע הנתבע פיצוי בגין עוגמת נפש וטלפונים על סך 2000 ₪. לא מצאתי להיעתר לתביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש, לא הוכח לי שהרכב הושבת ושנגרמו לתובע הוצאות בגין עניין זה, גם לאור היקף הנזק, לא מצאתי הצדקה לפיצוי בגין עוגמת נפש ואף לא הומצאו כל הנתונים לגבי כמות הטלפונים שנדרש התובע לבצע והתרשמתי שמדובר בעלות זניחה.

לפיכך מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד, בת"ק 3861-02-10 לשלם לתובע סך של 5,959.21 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 4/10/09 ועד מועד התשלום בפועל. בנוסף מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד, לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 200 ₪.

הסכומים הנקובים לעיל, ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן ישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

מאחר והתביעה כנגד חברת הביטוח הראל נדחתה, מחייבת את התובעים בתשלום הוצאות משפט לנתבעת מס' 2 בסך 250 ₪. אף סכום זה ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

ניתן לסגור את התיקים.

ניתן והודע היום י"ט סיון תש"ע, 01/06/2010 במעמד הנוכחים.

עירית הוד, שופטת

הוקלד על ידי: מאיה אסרף התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: