לנקרי ואח' נ' רביבו ואח'

החלטה

הענין שבפני, בקשת הנתבעת 2 להורות על ביטול החלטת כב' הרשמת פומרנץ, המורה על ביטול מחיקת התובענה מחוסר מעש.

בתמצית אציין: התובענה הוגשה ביום 2.6.2010, ובהתאם להוראות תקנה 156 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, התובענה נמחקה מחוסר מעש ביום 27.10.2010, לאחר שנשלחה התראה לב"כ התובע בהקשר זה.

ביום 21.11.2010, ובטרם חלפו 30 ימים ממועד מתן החלטת המחיקה מחוסר מעש, הוגשה בקשת ב"כ התובע לבטל את פסק המחיקה מחוסר מעש, במסגרתה צוין כי העיכוב נבע מדרישת הנתבע 2 להמצאת מסמכים, והדבר גרם לעיכוב ניכר. בהתאם בוטל פסק המחיקה מחוסר מעש, ביום 30.11.2010.

ביום 26.7.2011 הוגש עדכון ב"כ התובע, לפיו נתבקשה ע"י הנתבע מס' 2 ארכה להגשת כתב הגנה, וכתב הגנה מטעם הנתבעת מס' 2, הוגש ביום 1.9.2011.

ביום 4.9.2011 הוגשה בקשת הנתבעת מס' 2, לביטול ההחלטה המורה על ביטול פסק המחיקה, מאחר ולטענת הנתבעת 2, הנתונים אשר פורטו ע"י התובע, הן במסגרת הבקשה מיום 21.11.2010, והן בהודעה מיום 26.7.2011, הינם רחוקים מרחק רב מהדברים כהווייתם.

בנסיבות אלו, מפנה ב"כ הנתבעת מס' 2, לאמירות אודות מסירת התובענה וארכות אשר ניתנו, כאשר הלכה למעשה, באותם מועדים רלוונטיים, טרם הומצא כתב התביעה לנתבעת מס' 2.

בקשה זאת הועברה לתגובת ב"כ התובע, אשר לא מסרה תגובתה עד היום.

אקדים ואציין, כי דינה של הבקשה להידחות.

אמנם, התובענה נמחקה מחוסר מעש, כדין, ויכול והיו נתונים שאינם קרובים דיים לאמת (אם כי ייאמר שהתובעת מציינת בבקשתה הרלוונטית, "הנתבעת", ויכול וכוונתה לנתבעת מס' 1 ולא לנתבעת מס' 2), ואולם סבורני כי היתלות בפגם הדיוני גרידא, אינו מצדיק סגירתם של שערי ביהמ"ש בפני התובע.

תקנה 156 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, באה לשרת תכלית של יעילות, על מנת למנוע מצב בו תובענות נותרות תלויות ועומדות, כאשר הצדדים לתובענה (ובעיקר אמורים הדברים לגבי התובע) נטשו וזנחו את התובענה, ואולם היא נותרת תלויה ועומדת. לעמדתי, הנתונים אשר הועלו במסגרת הבקשה לביטול פסק המחיקה מחוסר מעש, הינם רלוונטיים פחות, בעוד שרצון הצדדים בהמשכת ההליך, הוא המהותי בהקשר זה.

ראה לעניין זה, דברי כב' הש' שנלר במסגרת ע"א (ת"א) 2660/07 הראל חברה לביטוח נ' ביתן (מצוי במאגר "נבו":

"אכן, תקנה 156 לתקנות מאפשרת לבית המשפט למחוק תובענה בשל חוסר מעש, אולם הדבר ייעשה רק לאחר שניתנה הודעה לבעל דין ליתן טעם מדוע לא תימחק התובענה, ומעת שלא ניתן טעם שכזה או שהטעם שניתן אינו מניח את דעתו של בית המשפט. לשון אחר, ההודעה לבעל הדין מהווה תנאי להפעלת סמכותו של בית המשפט להורות על מחיקת תובענה מפאת חוסר מעש, כשההנחה היא שבעל דין המתעלם מההתראה, מגלה את רצונו לנטוש את ההליך המשפטי [ראו: ע"א 2237/01 עראידה נ' המועצה להסדר הימורים בספורט, פ"ד נו(1) 865]. ..

... על בית המשפט להפעיל את סמכות המחיקה הנתונה לו לפי תקנה 156 לתקנות במשורה, ומכל מקום, אין מדובר בסמכות שגרתית. הכלל הוא כי על בית המשפט לדון בסכסוך שבפניו לגופן של טענות, והכרעה בהליך בדרך של מחיקת התובענה בשל מחדל דיוני כזה או אחר, מהווה חריג לכלל זה, שכן פוגעת היא בזכותו של בעל דין כי יינתן לו יומו בבית המשפט. אכן, ישנם מקרים בהם ראוי להורות על מחיקת התובענה, זאת בשל התנהגות מזלזלת מצד בעל דין, המגלה בהתנהגותו את רצונו לנטוש את ההליך."

משגילתה ב"כ התובע, כי ההליך לא ננטש, די בכך, ואיני רואה לנכון להיתלות בנתונים אשר יכולים להתגלות כבלתי נכונים בעליל (אם כי מידת דיוקם אינה מהותית בהקשר זה), ואשר יכול וניסוח ההודעה בצורה שאינה מדוייקת ומפורטת "ברחל בתך הקטנה" יצרה סברה כאמור (שכן יכול ובאותם דברים הכוונה נוגעת לנתבעת 1 דווקא), כדי לחסום דרכו של בעל דין.

הבקשה נדחית. משהוגש כתב הגנה, המזכירות תנתב התיק לקביעה בפני הגורם השיפוטי המתאים.

ניתנה היום, ט"ו אדר תשע"ב, 09 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: