לנציאנו נ' בנק מזרחי טפחות בעמ

החלטה

1.בפני ערעור על החלטת כב' הרשמת דבי ענת מיום 28.11.10 במסגרת תיק הוצל"פ 01-80576-04-7 (להלן:"תיק הוצל"פ") ולפיה נדחתה בקשת המבקשת – החייבת להכריז עליה כמוגבלת באמצעים.

נוסח ההחלטה הוא כדלקמן:

"תיק האיחוד של החייבת פוזר ביום 2.6.10 הואיל והחייבת לא עמדה בצו התשלומים בתיק האיחוד, על אף התראות חוזרות ונשנות שניתנו לה.

הכרזת החייבת כמוגבלת באמצעים ואיחוד תיקיה אין מטרתה למלט החייבת מנושיה אלא להסדיר פרעון חובותיה של החייבת. משהחייבת ניצלה את הגנת איחוד התיקים אך לא עמדה בצו התשלומים, סבורני, כי החייבת אינה ראוי להגנת איחוד תיקים בשנית.

הבקשה נדחית".

2.המבקשת טוענת בבקשה שבפני כי כב' הרשמת טעתה כשהחליטה ליתן החלטה מבלי שערכה דיון במעמד הצדדים בו נשמעו טענותיה ובכך שסברה כי בעצם פיזור תיק האיחוד יש למנוע הגשת בקשה מחודשת להכרזה. כן טוענת המבקשת כי כב' הרשמת טעתה בהתעלמה ממצבה של המבקשת שכן בתום לב היא לא יכלה לעמוד בצו התשלומים.

3.המשיב – הזוכה טוען כי דין בקשת הערעור להידחות.

לטענת המשיב, תיק האיחוד שהיה למבקשת בעבר פוזר מאחר ולמבקשת ניתנו הזדמנויות חוזרות להשלים את הפיגורים בתשלומים, אולם היא לא שיתפה פעולה ולא עשתה כן והכרזת המבקשת כמוגבלת באמצעים ואיחוד מחדש של תיקיה יביאו לתוצאה בלתי רצויה לפיה המבקשת נהנית מן ההגנות שמעניק תיק האיחוד, משתמטת מתשלום חובותיה וזוכה להגנה לתקופה ארוכה עד לפיזור התיק וכן, לפגיעה בלתי מידתית במשיב ובנושים האחרים. המשיב טוען כי אין עילה המצדיקה התערבות בהחלטת כב' הרשמת.

4.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיב (שהוגשה בהתאם להחלטתי מיום 2.2.11) ובנספחים שצורפו להן ובחנתי את טענות הצדדים מצאתי כי החלטת כב' הרשמת מיום 28.11.10 בדין יסודה ולפיכך, דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות.

5.תקנה 26 לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם – 1979 קובעת כי רשם ההוצל"פ רשאי להזמין כל צד או כל אדם הנוגע בדבר, לדיון ולשמוע טענותיהם, ובלבד שההזמנה דרושה לבירור עובדה או להבהרת טענה.

לעניין זה יפים הדברים שנכתבו בספרו של ד' בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, חלק ראשון, הוצאת פרלשטיין – גינוסר בע"מ, מהדורה שביעית, בע"מ 54:

"זוהי הוראה המשאירה בידי הרשם את שיקול הדעת אם להזמין אדם כלשהו לדיון או להימנע מכך ולהחליט בהעדרו. הרשם ייטיב לעשות אם יצמצם את שמיעת הטיעונים בעל פה אך ורק למקרים מיוחדים שבהם לא ניתן להגיע להחלטה נכונה בלא שיושמעו טעונים אלה. בדרך כלל אין צורך לסרבל את הליכי ההוצאה לפועל בשמיעת טיעונים בעל פה ודי בכך שהרשם יחליט על פי הבקשה בכתב והתגובה שהוגשה עליה או לפי הבקשה בלבד – הכל לפי העניין והנתונים המיוחדים לכל מקרה. הדיון בעל פה הוא בבחינת יוצא מהכלל ואין זו פרקטיקה רצויה להפכו לעניין שבשגרה".

בנסיבות שבפנינו, אין בידי לקבל את טענת המבקשת כי כב' הרשמת שגתה כשהחליטה בעניין נשוא הערעור, מבלי לשמוע טיעונים בעל פה הואיל ואין מדובר במקרה שבו לא ניתן להגיע להחלטה נכונה מבלי להידרש לשמיעת טענות הצדדים בעל פה וניתן בהחלט להסתפק בטיעונים בכתב.

6.מעיון בנימוקי הבקשה עולה כי כב' הרשמת שקלה את המקרה לגופו של עניין ועל כן, אין בידי לקבל את טענת המבקשת כי כב' הרשמת סברה כי היא מנועה מלהגיש בקשה מחודשת להכריז עליה כחייבת מוגבלת באמצעים בשל עצם פיזור תיק האיחוד.

7.מצבה הכלכלי של המבקשת, שמפורט בבקשה שבפני, מפורט גם במסגרת בקשת המבקשת להכריז עליה כמוגבלת באמצעים, בגינה ניתנה ההחלטה נשוא הערעור ואין בסיס לטענה כי כב' הרשמת התעלמה מכך.

8.החלטת הרשמת מנומקת והגיונית ומדובר בתוצאה סבירה בהחלט בנסיבות העניין אליה הגיעה כב' הרשמת על סמך החומר שהוצג בפניה והשתלשלות העניינים בתיק ההוצל"פ ואין בסיס להתערבות בהחלטה.

9.אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית בזה.