לניאדו נ' מוקטין ואח'

החלטה

מבוא

לפניי בקשת התובעת להבאת ראיות לסתור את החלטת הוועדה הרפואית לעררים של המל"ל מיום 17/03/08 (להלן: "הוועדה"), שקבעה, כי אין לתובעת נכות אורולוגית הקשורה לתאונת הדרכים שאירעה לתובעת ביום 23/11/05 (להלן: "התאונה").

תמצית טענות התובעת

לטענת התובעת, ביום 05/09/07 דן בעניינה, מטעם הוועדה, האורולוג, פרופ' בראף, אשר הפנה אותה לשם בירור ולהערכת מצבה לביצוע בדיקה אורודינמית ובדיקת שתן כללית, שבוצעו ביום 07/11/07.

ביום 09/01/08 עיין פרופ' בראף בתוצאות הבדיקה האורודינמית, בה הודגמו התכווצויות עצמוניות, וביקש, כי התובעת תבצע "...בדיקה וידאורודינמית, כולל מבחן מי קרח לאבחון מקור ההתכווצויות העצמוניות. עם קבלת המבוקש, אסכם ללא נוכחות...". (להלן: "הבדיקה").

בהתאם, נקבע לתובעת מועד לבדיקה ביום 16/04/08. תוצאות הבדיקה נשלחו למל"ל, אולם בדיעבד הסתבר, כי עוד ביום 18/03/08 סיכמה הוועדה את הדיון, וזאת לאחר שביום 17/03/08 קבע פרופ' בראף, כי לא נותרה לתובעת נכות אורולוגית הקשורה לתאונה, וזאת מבלי שהמתין לקבלת תוצאות הבדיקה שאליה הפנה את התובעת.

פרופ' בראף הגיע למסקנתו הנ"ל בהתבסס על הבדיקות האורתופדית והנוירולוגית של התובעת, שבוצעו על ידי ועדה רפואית מיום 22/08/07. פרופ' בראף קבע, כי "...סביר להניח שלא יכולה להיות פגיעה 'יחידה' של מערכת השתן כתוצאה מגורם מע' העצבים העליונה, שמתמקדת רק בשלפוחית השתן... לאור האמור, לא סביר להניח שההתכווצויות העצמוניות הן מגורם מיוגוני ולא מגורם עצבי, ולפיכך - אין נכות אורולוגית הקשורה לתאונה הנדונה".

לטענת התובעת, נפל פגם מהותי בהליך קביעת הנכות, נוכח העובדה שפרופ' בראף לא ביסס את הקביעה בנוגע למקור ההתכווצויות של התובעת, על תוצאות הבדיקה, שהינה, לטענתה, בדיקה מדויקת ומהימנה, אליה הפנה את התובעת בעצמו, אלא בחר להסתמך על המסקנה של ועדה אחרת, מיום 22/08/07, וקבע על דרך השערה, כי "סביר להניח" שההתכווצויות העצמוניות הן מגורם מיוגוני ולא מגורם עצבי.

פרופ' בראף לא התמודד באופן עצמאי עם שאלת מקור ההתכווצויות, אף על פי שהונחו בפניו נתונים אובייקטיביים ומדויקים, ולא הפעיל שיקול דעת עצמאי. זאת ועוד, אין כל היגיון פנימי בהתנהלותו זו של פרופ' בראף, אשר הפנה בעצמו את התובעת לביצוע הבדיקה ואז, מבלי להמתין לקבלת תוצאותיה, סיכם את הדיון בעניינה של התובעת בהסתמך על המסקנות של ועדה אחרת, שהיו מונחות בפניו עוד במועד שבו מצא לנכון להפנותה לביצוע הבדיקה.

מוסיפה התובעת וטוענת, כי התביעה להחמרת מצב שהוגשה על ידה התבססה על החמרה שאירעה בעקבות גידול שאובחן בראשה בשנת 2008, והיא נסבה על מצב רפואי שהוחמר לאחר קביעתו של פרופ' בראף.

תמצית טענות הנתבעות

לטענת הנתבעות, דין הבקשה להידחות.

בפני הוועדה הראשונה של המל"ל, שהתקיימה ביום 28/01/07, התובעת כלל לא התלוננה על הרטבה בגין התאונה, ותלונה זו נולדה לראשונה רק בחודש אוגוסט 2007, כשנתיים לאחר התאונה.

הוועדה הרפואית מיום 22/08/07 ערכה למבקשת בדיקות מקיפות אף בתחומי הנוירולוגיה והאורתופדיה, והן העלו, בין היתר, כי כל בדיקותיה הנוירולוגיות נמצאו תקינות לחלוטין, ומשלא נמצא, כי המבקשת סובלת מבעיה עצבית כלשהי, קבעה הוועדה, כי ההתכווצויות מהן סובלת התובעת ובגינן סובלת מהרטבה, מקורן בגורם מיוגוני ולא בגורם עצבי, ועל כן - אין כל קשר סיבתי בין תלונותיה לבין התאונה.

אף אם נשלחה התובעת לביצוע בדיקה נוספת בתחום האורולוגיה - אין כל קשר סיבתי בין תוצאותיה לבין התאונה, משכל הבדיקות הנוירולוגיות שנערכו לה נמצאו תקינות.

זאת ועוד, בחודש מאי 2008 הגישה התובעת תביעה להחמרת מצב, במסגרתה יכלה להציג בפני הוועדה הרפואית שבדקה אותה ביום 07/02/09 גם את תוצאות הבדיקה, אולם התובעת לא עשתה זאת, ואף לא ציינה בפני הוועדה שדנה בהחמרה, כי היא ממשיכה לסבול מהרטבה.

המל"ל פעל ללא כל דופי עת קבע, כי משהתובעת אינה סובלת מנזק עצבי כלשהו - אין כל קשר סיבתי בין תלונותיה בתחום האורולוגי לבין התאונה.

דיון

המצב המשפטי