לנדה נ' חינץ(המנוח) ואח'

פסק דין

בפני תביעת התובעת על סך של 90,876 ₪ ובה היא מבקשת לחייב את הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת"), כיורשתו של הנתבע מס' 1 (להלן: "המנוח"), לשאת במלוא עלויות הלוואה שנטלה לצורך פרעון חוב של המנוח, חוב אשר התובעת נדרשה לפורעו בגין ערבותה להלוואה שנטל המנוח מבנק הפועלים (להלן: "ההלוואה").

יצויין כי ההליכים בתביעה זו עוכבו תקופה ארוכה, לבקשת התובעת, וזאת עד שהתקבל צו ירושה ביחס לעזבון המנוח ביום 7.3.13, ואשר בו נקבע כי הנתבעת 2 יורשת, כבת זוג, את מלוא זכויות המנוח בדירה ברחוב שפרעם 3א' בחיפה (להלן: "הדירה") וכן 2/3 משאר הרכוש.

בעקבות מתן צו הירושה חודש הדיון בפני והוריתי על הגשת תצהירי עדות ראשית.

במקביל ניתן צו עיקול ברישום על זכויות הנתבעת 2 בדירה.

מוסכמות ומחלוקות:

מכתב ההגנה שהגישה הנתבעת, כיורשתו של המנוח, עולה כי זו מודה בעובדות הבאות:

א. המנוח נטל הלוואה מהבנק.

ב. התובעת ערבה להלוואה שנטל המנוח בחייו.

ג. בעת פטירתו נותר חוב בחשבון ההלוואה שנפרע על ידי התובעת מכוח ערבותה.

מכתב ההגנה עולה כי למרות זאת טוענת הנתבעת 2 כנגד חיובה כלפי התובעת בשני נימוקים:

א. לטענת הנתבעת לא סביר כי התובעת הסכימה לערוב לחוב המנוח מבלי שהלה נתן לה הלוואה נגדית או סייע לה כספית בדרך כלשהי.

ב. התובעת לא הוכיחה כי נשאה בעלות הריבית בגין ההלוואה שהיא נאלצה ליטול, כטענתה ולפיכך אין מקום לחייב את הנתבעת בסכומי הריבית הנטענים.

מתצהירי העדות הראשית שהגישו התובעת והנתבעת, וחקירתן הקצרה בדיון בפני ביום 26.6.13, עולה כי התובעת, אשר היתה עמיתה לעבודה של המנוח, הסכימה לערוב להלוואה שנטל המנוח בבנק הפועלים על סך 50,000 ₪, וזאת כחצי שנה לפני פטירתו. לטענתה היא ליוותה אותו בעת שהלך לבנק לקבל את הללוואה וסייעה לו בתרגום, ואף הסכימה לערוב להלוואה שהיה זקוק לה לטענתו על מנת לנסוע לחו"ל על מנת למכור נכס שהיה לו שם. התובעת הכחישה את טענת הנתבעת כי היא קיבלה מהמנוח הלוואה כלשהי לפני שחתמה לו כערבה.

להוכחת גובה סכום התביעה הציגה התובעת תדפיס בנק (מחודש 9/08) בדבר העלות האפקטיבית הצפויה של ההלוואה על סך 53,300 ₪ שניטלה על ידה בחודש 9/08 לצורך סילוק חוב ההלוואה של המנוח.

הנתבעת בעדותה אישרה כי אינה מכירה, ולא הכירה את הנתבעת, והסבירה כי העלתה את הסברה שהמנוח נתן לתובעת הלוואה כנגד הסכמתה לערוב להלוואה שהוא נטל מאחר ולא סביר בעיניה שאדם יסכים לערוב לאדם אחר, שאינו מקורב אליו סתם כך.

בהתאם להסכמת הצדדים צרפה התובעת לסיכומיה הן את לוח הסילוקין של ההלוואה שנטלה אשר בו מפורטות מלוא עלויות ההלוואה לרבות ריבית בסך של 37,576 ₪ כפי שננקב בתביעה, וזאת כאשר ההלוואה נפרעת כסדרה עד לחודש 9/16, וכן דף פירוט תשלומים להלוואה המעיד על כך שההלוואה נפרעת כסדרה בהתאם ללוח הסילוקין, וכי היתרה בהלוואה נכון לחודש 6/13 עמדה על סך של 29,369 ₪.

דיון והכרעה

מכל האמור לעיל עולה כי התובעת עמדה בנטל להוכיח את עילת תביעתה, דהיינו את זכותה לחזור אל הנתבעת כיורשת המנוח, מכוח הוראת סעיף 9 לחוק הערבות, תשכ"ז-1967 (להלן: "החוק") הקובע:

"זולת אם ניתנה הערבות שלא בהסכמת החייב, זכאי הערב לחזור על החייב ולהיפרע ממנו מה שנתן למילוי ערבותו, בתוספת הוצאות סבירות שהוציא לרגל הערבות וריבית בשיעור המלא לפי חוק פסיקת ריבית, תשכ"א-196, מיום מילוי הערבות או מיום ההוצאות".