לנג נ' ועד הישיבות בארץ ישראל

פסק דין

ביום 3.11.11 הגיש מר טוביה לנג (המבקש בתיק 5832-11-11 והמשיב בתיק 44237-11-11 – להלן: "לנג") לבית דין זה בקשה לאישור פסק בוררות לפי סעיף 23 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968. פסק הבוררות שאישורו התבקש הינו "פסק דין ביניים" מיום י' כסלו תשס"ו של בית דין צדק בני ברק, על פיו חויב ועד הישיבות בא"י (המשיב בתיק 5823-11-11 והמבקש בתיק 44237-11-11 – להלן: "ועד הישיבות") לשלם ללנג סכומים שונים על פי תביעה שבה נדונו, בין היתר, תביעות לנג נגד ועד הישיבות לתשלומי פנסיה ופיצויי פיטורים (להלן: "פסק הבוררות").

ועד הישיבות הגיש התנגדות לבקשה לאישור פסק הבוררות.

סעיף 23(ב) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות" או "החוק"), קובע כי בית משפט לא ייזקק להתנגדות לבקשה לאישור פסק בוררות אלא בדרך של הגשת בקשה לביטולו (או בדרך של ערעור עליו לפי סעיף 29ב לחוק הבוררות). סעיף 27(א) לחוק קובע כי המועד להגשת בקשה לביטול פסק בוררות הינו עד 45 ימים לאחר מתן הפסק, אם ניתן בפני מבקש הביטול, או 45 ימים ממסירתו למבקש הביטול.

לאור הוראות סעיפים 23(ב) ו-27(א) לחוק, הגיש ועד הישיבות, בד בבד עם הגשת התנגדותו לבקשה לאישור פסק הבוררות, בקשה לביטול פסק הבוררות וכן בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק הבוררות, בה הוא טוען כי קיימים "טעמים מיוחדים", כאמור בסעיף 27(א) לחוק הבוררות, המצדיקים הארכת המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הבוררות.

להלן הכרעתנו בבקשה לאישור פסק הבוררות, בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות ובהתנגדות לבקשה לאישור פסק הבוררות.

העובדות

ועד הישיבות, המואגד כעמותה, הינו נאמן של הקדש "נאמנות בית דוד ואסתר שע"י ועד הישיבות בארץ ישראל" (להלן: "ההקדש"). ההקדש רשום בפנקס ההקדשות הציבוריים לפי חוק הנאמנות, התשל"ט-1979, וועד הישיבות רשום בפנקס כנאמן ההקדש.

ההקדש מקיים מוסד לימודים לבנות בירושלים.

מר לנג, יליד 1933, עבד כמנהל המוסד החינוכי. תנאי עבודתו היו בזיקה (שמהותה המדוייקת אינה רלוונטית לענייננו) לתנאי עבודתם של עובדי הוראה במשרד החינוך.

תקופת עבודתו של לנג שנויה במחלוקת בין הצדדים. לטענת לנג הוא עבד בהקדש מיום 1.5.67 עד לפיטוריו ביום 1.9.99. ועד הישיבות טוען כי לנג עבד בהקדש החל משנת 1976 ועבד בו עד לחודש 4/1996, שלא ברציפות. לטענת ועד הישיבות, לנג התפטר מעבודתו בהקדש עד 4/96 והחל מיום 1.5.96 הוא עבד בעמותה שהוא רשם והקים על דעת עצמו בשם "בית דוד ואסתר, מרכז חינוכי לבנות, בית וגן – ירושלים", שמטרותיה, כפי שנרשמו בתעודת רישומה, זהות למטרות ההקדש. ועד הישיבות אף טוען שבאמצעות העמותה שרשם לנג הוא קיבל כספי הקצבות שהגיעו להקדש.

בחודש תמוז תש"ס חתמו הצדדים על "שטר בירורין" לפני בית דין צדק בני ברק בו אישרו כי הם מקבלים עליהם לקיים ככל שיפסקו רבני בית הדין "בדבר כל הסכסוכים שבינינו והתביעות שיש לכל אחד מאתנו הח"מ על חבירו בענין תביעה כספית וכל הסכסוכים המסתעפים מהעניין הנ"ל" (הנוסח לקוח מטופס של בית דין צדק בני ברק בו מולאו המילים "תביעה כספית" בטופס). עוד הסכימו בשטר הבירורין כי הם מוותרים על מתן נימוק כל שהוא לפסק הדין והסכימו כי בית דין צדק יתן פסקי ביניים כפי ראות עיניו.

במסגרת ההליך שהתקיים בפני בית דין צדק חתמו הצדדים על מסמך "סיכום ועקרונות", אשר קובע:

"א.ועד הישיבות אינו רוצה לקפח את מר טוביה לנג ככל שמגיע לו על פי חוק ועל פי דין. מאידך, ועד הישיבות אינו מוכן לוותר על כספי ציבור שהוא מופקד עליו כנאמן הקדש – והנמצאים, אם נמצאים, בידי מר לנג.

ב.לפיכך, דורש ועד הישיבות שמר לנג "ישבע" (אין הכוונה לשבועה ממש אלא לכל דרך שיקבע ביה"ד להוכיח את אמיתות דבריו) שאין בידיו כספים שהגיעו למוסד לאחר פיטוריו וככל שהגיעו כספים יעביר אותם מיד לרשות ועד הישיבות.

ג.לגבי השנים הקודמות (טרם הקמת העמותה החדשה) ככל שמר לנג עשה לעצמו ביטוח מנהלים שלא באמצעות מבטחים, יש לקזז את השנים שבהם נעשה הביטוח, מתוך כלל השנים שניתן היה לבטח במבטחים ושבגינן מוכן ועד הישיבות לשלם.

ה. לגבי יתרת התקופה (לאחר קיזוז סעיפים ג' ו-ד') יהיה ועד הישיבות מוכן לשלם פנסיה לפי שיעור של 2% לשנה.

בית דין צדק פנה לרואת חשבון תמר פרייזלר על מנת שתחווה דעתה אודות התביעות ההדדיות של הצדדים. ביום 15.8.05 כתבה רו"ח פרייזלר לבית דין צדק מכתב שזה לשונו:

לכבוד

הרב פרבשטיין