למי יש סמכות נמשכת במשמורת

לאיזו ערכאה סמכות עניינית נמשכת לדון בתביעת משמורת?

האם לבית המשפט לענייני משפחה בנצרת שנתן פסק דין ביום 16/12/2004? או שמא לבית הדין השרעי בנצרת שנתן אף הוא פסק דין בסוגייה זו ביום 27/1/2010?

א.        הרקע - השתלשלות דיונית רלבנטית:

1.         התובעת 1 (להלן:" האם") הגישה ביום 8/5/12 התביעה שבכותרת ועתרה לשינוי משמורתם של 3 ילדיהם המשותפים של הצדדים, כך שיעברו למשמורתה.

2.         בכתב התביעה גוללה האם את סיפור חיי הנישואין והגירושין מהמבקש (להלן: " האב") ולדבריה לאחר שהתגרשה ונישאה מחדש הופעלו עליה לחצים להעביר המשמורת ביחס לילדים לידי האב ולאחר שלמעשה הם "נחטפו" על ידו ובעקבות אותם לחצים שהפעילו בני משפחתה, היא ניאותה לחתום על ויתור בפני הלשכה לשירותים חברתיים, ולפיו הילדים יגורו עם אביהם. סיפור מעשה זה אירע על פי הנטען בתביעה בשנת 2008.

3.         האם טענה, כי לאחר תקופת מה התחוור לה שהילדים עוברים התעללות קשה בבית אביהם והם ביקשו עזרתה בחילוצם ומכאן התביעה.

4.         יש להדגיש, כי בכל כתב התביעה לא נרשם ולו ברמז, כי התקיימו בעבר הליכים משפטיים כלשהם בעניין המשמורת של הילדים.

5.         האב טרם הגיש כתב הגנה ועתר לסלק התביעה על הסף ו/או להעבירה לדיון בבית הדין השרעי שלו הסמכות להידרש לה מבחינה עניינית.

6.         האב טוען, כי האם העלימה פרטים מהותיים ביותר במסגרת התביעה הנוגעים לעניין הסמכות העניינית. כך למשל, היא טענה לכתב ויתור בלשכה לשירותים חברתיים, בעוד שהלכה למעשה התקיים הליך משפטי בבית הדין השרעי בנצרת, במסגרתו היא הייתה מיוצגת בידי עוה"ד קלאודיה שלאבנה ושם ניתן פסק דין המעביר משמורת הילדים ממנה לסבתם של הילדים.

7.         יש לציין, כי הדיון בתובענה אוחד עם הדיון בבקשת צו ההגנה שהגישה האם בשם הילדים כנגד האב ומשפחתו. בדיון בבקשת צו ההגנה (ה"ט 15601-05-12), אשר התקיים בפני כב' השופט ג'יוסי ביום 13/5/12 הודיע ב"כ האב כי קיימת החלטה של בית הדין השרעי, לפיה משמורת הילדים היא אצל אמו של האב.

8.         האם הודתה, כי היא מודעת לפסק דין זה.

9.         בדיון שנערך בפניי בשתי התובענות (משמורת וצו הגנה) ביום 24/6/12, טען ב"כ האם, כי מרשתו לא ידעה על ההליך בבית הדין השרעי, כי לא הייתה נוכחת בו ומכל מקום המשמורת שם נמסרה לסבתא (אמו של האב) ולא התקיימה יריבות בין שולחתו לבין האב. עוד טען ב"כ האב, כי לא הוגשה עד לאותו דיון בקשת סילוק על הסף מטעמי חוסר סמכות עניינית והטענות הועלו בעלמא.

            בנוסף, טען ב"כ האם, כי המשמורת נדונה במקור בבית משפט זה בפני כב' השופטת מרים רבס וניתן פסק דין מוסכם, לפיו המשמורת ביחס ל-2 מהילדים (השלישי לא נולד אז) תהיה בידי האם.

10.        עוד באותו דיון הוסיף ב"כ האב, כי קבוע דיון בבית הדין השרעי בתביעה למשמורת שהגיש האב והוא מבקש, כי בית המשפט ימתין עם הכרעתו בסוגיית הסמכות עד להכרעת בית הדין השרעי.

11.        בדיון נוסף שהתקיים ביום 9/7/12 שבו הצדדים על טענותיהם והודיעו כי טרם ניתנה החלטת בית הדין השרעי. באותו דיון, טענה ב"כ האב, כי עורך הדין המייצגו בבית הדין השרעי הגיש בקשה לפי פק' ביזיון בית משפט וכי הסמכות ניתנה בהסכמה לבית הדין השרעי, כאשר האם מיוצגת ומסכימה לסמכותו וכאשר הוגשו תסקירים התומכים בתביעתו והתקיימו דיונים לגופו של עניין.

12.        ביום 11/7/12 הגיש ב"כ האם הודעה לתיק בית המשפט וצירף לה את החלטת בית הדין השרעי מיום 7/7/12 כשהיא מתורגמת לשפה העברית. מעיון בהחלטה זו עולה, כי למעשה לא הוגשה כל תביעה עם סעד אופרטיבי לבית הדין השרעי, אלא בקשה לקביעת סמכות ולפיכך, ומבלי לקבוע דבר בעניין הסמכות, נדחתה אותה בקשה.

13.        בו ביום הוריתי לב"כ האם למסור הודעה מסודרת ולהתייחס במסגרתה לטעמים שמכוחם הוא סבור שלבית המשפט יש סמכות עניינית להידרש לתביעה שהוגשה. הודעה כאמור לא הוגשה עד היום וב"כ האב עתרה למתן החלטה בבקשת הסילוק על הסף.

14.        אין חולק כי במקור, נדרש בית משפט זה במותב אחר, לדיון בתביעת משמורת שהגישה האם כנגד האב וזאת בתמ"ש 8080/03. באותה תביעה התקיים דיון מאוחד במכלול של תובענות בין בעלי הדין וניתן פסק דין בהסכמה על ידי כב' השופטת מרים רבס ולפיו המשמורת ביחס לילדות הקטינות ח.ר. ומ.ר. תהיה בידי האם. בכל הנוגע למפגשים עם הקטינות הוסמכו העו"ס לסדרי דין מזרזיר ומנצרת לטפל בעניין מול ההורים (ראה פסק הדין מיום 16/12/2004 בתמ"ש 8080/03).

15.        יש לציין, כי באותו הליך הגיש הנתבע כתב הגנה, אך לא התייצב לדיון וההסכמה למשמורת ניתנה מפי ב"כ דאז.