לם נ' מדינת ישראל/משרד התחבורה/רשות הרישוי/משטרת ישראל

החלטה

לחובת העותר, פירסומאי במקצועו, נרשמו הרשעות תעבורה לתקופה שמיום 23.2.04 עד ליום 7.3.09, שצברו 38 נקודות על פי שיטת הניקוד בעבירות תעבורה כמפורט בחלק ז' של תקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (תקנה 544 ואילך).

הודעה על כך קיבל העותר ביום 12.11.09 או סמוך למועד זה ועתירתו שהוגשה ביום 7.12.10 מיועדת לביטול אמצעי התיקון שננקט נגדו כמתחייב מתקנה 549(ג) של התקנות, הכולל פסילת הרישיון לתקופה של 3 ח'.

העותר טוען כי על פי "שיקול קר" של תועלת הוא בחר לשלם קנס על עבירה שלא ביצע ולכן אין לקחת אותה בחשבון – טענה זו יש לדחות מ חמת ששיטת הניקוד מבוססת על הסופיות של ההרשעה האמורה מחמת תשלום הקנס, כל עוד לא בוטלה והיא לא בוטלה בענייננו, על אף הליכים משפטיים בהם נקט העותר.

טענה שניה של העותר היא כי נפל משגה בהודעת תשלום הקנס שעניינה העבירה מיום 2.9.05, שם לא צויין מספר הנקודות המתחייב בגין הודעת התשלום, בבחינת אין עונשין אלא אם מזהירים, דבר המהווה "פגם מינהלי" בהודעת התשלום באופן שהעותר לא יכול היה להסתמך על הידיעה כי ההרשעה האמורה תביא בעקבותיה נקודות. אם תבוטל ההבאה בחשבון של הרשעה זאת, ירדו מן המניין 6 נקודות, כך שלא תתחייב, כך מסביר ב"כ העותר, הפעלת הסנקציה הנ"ל של שלילת הרישיון.

בנידון זה מפנה ב"כ העותר לעת"מ חיפה 2129-05-09, מקרה דומה שנדון בפניי וכן לפסיקה נוספת.

לאחר ששקלתי את טענות העותר לא השתכנעתי שעליי להתערב בהחלטת רשות הרישוי.

אמנם חל "פגם מינהלי" בהודעת הקנס האמורה (כך הוגדר הדבר גם על ידי בית המשפט העליון ברע"פ 6610/10 מיום 3.11.10). פגם זה לא הצדיק, כפי שנפסק שם, את ביטול ההרשעה, אך טוען בא כוח העותר שצריך הוא להצדיק את ביטול הבאת ההרשעה במניין הנקודות.

שאלה היא איזה נפקות יש לתת לפגם המינהלי האמור. אין זה הכרחי כי בכל מקרה יהא בו כדי לגרום לבטלות החיוב בנקודות. ניתן לחשוב גם כי הבטלות היא יחסית.

מכל מקום במקרה דנן לא השתכנעתי שאכן העותר לא ידע ולא יכול היה להבין כי אכן צפוי חיוב בנקודות בגין הודעת תשלום הקנס הנ"ל. משהחלו לפעול נגד ההרשעה האמורה, לא פנה כלל למסלול של פטור מנקודות אלא למסלול אחר (של ביטול ההליך הפלילי) שהסתיים בסופו של דבר בכישלון.

נוסף לכך לא השתכנעתי שכל המהלך בו נקט העותר בתקופה שמאז נוב' 09 עד להגשת העתירה דנן, מצדיק את השיהוי בהגשת העתירה משך תקופה כה ארוכה על פני יותר משנה.

השיהוי כשלעצמו במקרה דנן, מצדיק את דחיית העתירה.

העתירה נדחית איפא.

ניתנה והודעה היום י"ב טבת תשע"א, 19/12/2010 במעמד הנוכחים.

שמואל ברלינר , סגן נשיא

הוקלד על ידי: אלה רומנו התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: