ללזר נ' זוהר

פסק דין

לפני תביעה בגין לשון הרע מכוח חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע") ובגין נגישה, רשלנות ושקר מפגיע מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה").

א. עיקר טענות הצדדים

1.התובע טוען כי בשעות הבוקר של יום 29.3.07, בעת שנסע ברכבו ברחוב ויצמן בתל אביב, בקרבת בית המשפט ועצר את רכבו ברמזור אדום, שמע צעקות של אישה: "הנה הגנב", "תעצרו אותו", "הוא גנב לי את האוטו" וכד'. התובע לא נתן לכך את דעתו, וכשהתחלף הרמזור לירוק, המשיך בנסיעה. מייד לאחר מכן הורתה לו שוטרת לעצור את רכבו, דרשה ממנו להציג מסמכי זיהוי, והוא עשה כדרישתה.

2.התובע טוען, כי לכל אורך ההתרחשות המתוארת, הניחה השוטרת את ידה על האקדח שהיה מצוי בחגורתה, דבר שגרם לו לחששות כבדים ולמתח נפשי, וכתוצאה מכך חש ברע, בין היתר נוכח מחלת הסוכרת ומחלת הלב הקשה מהן הוא סבל.

3.לאחר שהזדהה בפני השוטרת, הובהר לו על ידה כי הנתבעת התלוננה בפניה שהתובע גנב מהנתבעת את הרכב בו הוא נוהג.

הנתבעת מכחישה טענות אלה, ומוסיפה כי לא הייתה עדה לשיחה שבין התובע לשוטרת, כך שעליו להוכיח את הדברים הנטענים על ידו לגבי שיחה זו.

5.התובע טוען כי בעת חילופי הדברים בינו לבין השוטרת, המשיכה הנתבעת "ללבות את האש" ולצעוק כי הוא גנב, כי גנב ממנה את הרכב, וכי יש לעצור אותו.

הנתבעת מכחישה דברים אלה, וטוענת כי כל המתואר על ידי התובע, לא התרחש.

6.לטענת התובע, רק באותו שלב, הבין כי הנתבעת מנסה לטפול עליו אשמה כאילו גנב כלי רכב אחר, שהיה בחזקת בעלה דאז, מר אורי זוהר, ואשר ניטל על ידי התובע יום קודם לאירוע נשוא התובענה (להלן: "הרכב").

הנתבעת מכחישה את הטענה.

7.התובע טוען כי אירוע נטילת הרכב מחזקתו של מר זוהר, עמד במרכזו של הליך משפטי שהתנהל בבית המשפט השלום בכפר סבא, ואשר בפסק הדין שניתן בו, נקבע מפורשות כי הרכב ניטל כדין על ידי התובע, ומר זוהר הוא אשר החזיק בו שלא כדין, וכן נקבע כי התובע מעולם לא ניסה לפגוע במר זוהר באופן פיזי.

הנתבעת טוענת, לעניין זה, כי מדובר בפרשנות של התובע גרידא, וכי עליו להוכיח דברים אלה בתובענה שבכותרת.

8.התובע טוען כי הסביר לשוטרת את המצב לאשורו והציג בפניה את מסמכי הרישוי של הרכב, לפיהם הוא בעליו החוקי. לטענת התובע, הנתבעת המשיכה לעמוד על טענתה השקרית לפיה התובע גנב את הרכב ממר זוהר, ואף הוסיפה כי התובע ניסה לדרוס את מר זוהר ולפגוע בו פיזית.

הנתבעת טוענת כי דברים אלה לא היו ולא נבראו.

9.לטענת התובע, לאחר שהציג בפני השוטרת את המסמכים, שחררה אותו השוטרת לדרכו, והתנצלה על עגמת הנפש שנגרמה לו.

10.עוד טוען התובע כי תלונה שהוגשה נגדו למשטרה, על ידי מר זוהר, בגין אירוע נטילת הרכב, נגנזה על ידי המשטרה.

הנתבעת מודה בהגשת תלונה למשטרת ישראל.

11.התובע טוען כי הנתבעת עשתה את האמור לעיל על מנת להשפילו ולפגוע בשמו הטוב ועל מנת להפעיל עליו לחץ על מנת שימסור לה או למר זוהר את הרכב למרות שהם לא היו זכאים לקבלו.

12.התובע טוען כי דברי הנתבעת, המייחסים לו גניבה, ניסיון תקיפה וגרימת חבלה, מהווים פרסום לשון הרע אודותיו, בניסיון לפגוע בשמו, כאשר האירוע קרה בליבה של תל אביב, סמוך לבית המשפט, בשעת בקר עמוסה, כשהמקום הומה אנשי עסקים, עורכי דין ועוברי אורח, וסמוך למקום עבודתו של התובע, כעוזר לקונסול אוסטרליה בישראל. התובע טוען כי בעת האירוע, נאסף סביבו קהל, בו זיהה פקידי בנק מהסניף בו מתנהל חשבון הבנק של שגרירות אוסטרליה, המכירים אותו מעבודתו, והדבר הסב לו בושה ועגמת נפש רבה.