ללוז נ' נ.ו.ב.ר. דלקים בע"מ

החלטה

החלטה

1.ביום 16/6/2011 הגישה המבקשת כתב תביעה וביום 4/8/2011 הגישה המשיבה כתב הגנה.

2.ביום 19/2/2012 התקיים דיון מוקדם ובמעמד הצדדים נקבעו המועדים להגשת תצהירי עדות ראשית ותיקי מוצגים.

בתוך כך נקבע כי על המבקשת להגיש תצהיר ותיק מוצגים, עד ליום 30/5/2012.

משלא הוגש דבר עד ליום 31/5/2012 (לרבות בקשה להארכת מועד) - נמחקה התביעה.

3.ביום 5/6/2012 הגישה המבקשת בקשה לביטול החלטה ובקשה להארכת מועד לתצהיריה ב- 30 יום. לטענת ב"כ המבקשת, בלי משים חלף המועד להגשת התצהיר עקב עומס משרדי רב ולו"ז החגים ובשל טעות בהיותה סמוכה ובטוחה שמועד הגשת התצהיר הינו בסוף יוני.

4.בהתאם להחלטת ביה"ד מיום 13/6/2012, הגישה המשיבה ביום 17/6/2012 תגובה מטעמה.

המשיבה טענה, כי נוכח הנסיבות שפורטו בבקשה, היא מותירה ההחלטה בעניין ביטול המחיקה ופסיקת ההוצאות לביה"ד. בנוסף, הודיעה כי ככל שימשיך ביה"ד את ההליך, הרי שאינה מתנגדת להארכת מועד.

5.לאחר שעיינו בבקשה ובתגובה לה להלן הכרעתנו –

א.כפי שנקבע בהחלטה מיום 19/2/2012 וכקבוע בתקנה 44(3) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב- 1991, ככל שלא יוגשו תצהירי תובע במועד, יהיה רשאי בית הדין למחוק תובענה על הסף, ללא אזהרה נוספת.

ב.משלא הוגשו תצהירים כאמור- נמחקה התביעה.

ג.נפסק כי במסגרת שיקול הדעת הנתון לבית הדין לביטול פס"ד / החלטה במעמד צד אחד, יש לבחון שתי שאלות: ראשית, הסיבה לאי הגשת ההגנה או לאי ההתייצבות בדיון ושנית, מהם סיכויי ההצלחה של התביעה / ההגנה, באם יבוטל פסה"ד / ההחלטה.

ד.הלכה פסוקה היא, כי לשאלה הראשונה חשיבות משנית ואילו שאלת סיכויי ההצלחה- היא העיקר (ע"א 10152/07 מרסל פדידה נ' רפאל ליאור בשם המנוח רפאל שמואלי ז"ל (2010)).

ה.לצד זאת נקבע, כי יהיו מקרים בהם מחדלו של בעל דין או זלזולו בהליך המשפטי ובחובותיו, יהיו כה משמעותיים, עד שיהא בהם כדי להאפיל על התשובה לשאלת הסיכויים (רע"א 7657/11 אברהם גריסרו נ' דניאל ברמן (18/6/2012) וההפניות שם; אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (סיגא- הוצאה לאור) (1995) בעמ' 284).

ו.בענייננו, סיבת המחדל באי הגשת התצהיר, נעוצה ולו במובן מסוים- באחריות ב"כ המבקשת. כפי שנפסק, זוהי אינה סיבה בעלת ערך לכשעצמה, בשאלה האם לבטל פסה"ד.

זאת בנוסף לכך, כי לא נחה דעתנו מהטענה גופא- כי ב"כ המבקשת סברה שהמועד להגשת התצהיר הינו בסוף חודש יוני, משעה שהמועד נקבע במעמד הצדדים.

ממילא, טענה כאמור, אינה עולה בקנה אחד עם הטענה האחרת, כי אי הגשת התצהירים נבעה מעומס עבודה או "לו"ז החגים", הנטען, שאינו נהיר, לכשעצמו.

ז.יחד עם זאת, נוכח השלב המוקדם בו מצויה התביעה - וודאי לא ניתן לאמר כי אין סיכוי לתביעה או שסיכוייה קלושים.

זאת במיוחד בשים לב לעילות התביעה (נטען לפיטורי המבקשת בעודה בהריון תוך שלילת זכויותיה על פי חוק עבודת נשים וחוק פיצויי פיטורים) ולרכיבים הנתבעים, שרובם ככולם, הינם רכיבים קוגנטיים.

בנסיבות אלה, ראוי כי התביעה תתברר לגופה, ויובאו כל הראיות על מנת להגיע ככל הניתן, לחקר האמת.