לישראל נ' הייב

פסק דין

לפניי תביעה לסילוק יד שהגישה התובעת כנגד הנתבע. התובעת על פי הנטען בכתב התביעה, אחראית ומפקחת על היער המשתרע על פני רכס הרי נפתלי. על פי טענתה, הנתבע, פולש לשטח היער עם מספר רב של פרות מעדרו. עניין זה מתקבל משנה תוקף בשנים האחרונות, מאחר והיער סבל נזקים קשים בתקופת מלחמת לבנון השניה, וכניסת עדרו של הנתבע על פי הנטען לתוך שטח היער גורמת נזק לנטיעות שנטעה התובעת בתוך שטח היער.

תיק זה נקבע לשמיעת הוכחות היום. אין מחלוקת בין הצדדים, כי לנתבע אין אישור רעייה ביער נשוא התביעה. אין אף מחלוקת, כי בעבר היה לנתבע אישור כאמור, אולם זה פג תוקפו ולא חודש. טוען הנתבע היום, כי כל פניותיו לחדש אישור רעייה ולקבל שטח חלופי לרעות את עדרו, לא טופלו וזאת בשל הליך תלוי ועומד נגד הנתבע של פינוי.

הנתבע עוסק מזה שנים רבות ברעיית עדרי פרות זהו עיסוקו. לפיכך ברי, כי משמעות קבלת התביעה נגדו לסילוק יד, כי על הנתבע למצוא שטח חלופי על מנת לרעות בו את עדרו. אין לקבל את עמדת הרשויות הרלוונטיות, כי אינן מטפלות בעניינו של הנתבע בשל הליך תלוי ועומד, מאחר ולאור התרשמותי מהנתבע, הוא אינו מתעקש דווקא לרעות את עדרו בהרי נפתלי וכל מה שמבקש הוא שטח מרעה. לו היו הרשויות, קרי משרד החקלאות ו/או מנהל מקרקעי ישראל מטפלות בבקשתו לקבלת אישור רעייה, כי אז ניתן היה לסיים את ההליכים לפניי במועד מוקדם יותר. הנתבע היה מסלק את עדרו משטחי הרי נפתלי ומעבירו לשטח חלופי שהיה מקבל לו נמצא זכאי לכך. אולם, כפי שהדברים נכון להיום, הנתבע נופל בין הכיסאות, מחד נדרש לפנות את השטח הנוכחי בו רועה את עדרו, ומאידך, לא מוצאים לו פתרון אחר, כאשר זו פרנסתו של הנתבע.

לאור הסכמת הנתבע, מורה על קבלת התביעה, וכן נותנת צו המורה לנתבע להפסיק את הסגת הגבול שהוא מבצע ביער נשוא התביעה ולסלק את ידו ואת עדרו מהיער, ולהשיבו לתובעת כאשר הוא פנוי מכל מתקניו או הגדרות שהקים הנתבע בתוך היער. בנוסף, ניתן צו מניעה קבוע המונע מהנתבע להיכנס ליער נשוא התביעה, כל עוד לא תינתן החלטה אחרת בעניינו. יחד עם זאת, לאור הנאמר לעיל, ומאחר ופרנסתו של הנתבע היא בהחזקת עדרים וייקח זמן עד שעניינו יטופל על ידי הגורמים הרלוונטיים במתן אישור רעייה ושטח חלופי, קובעת, כי הצו האמור ייכנס לתוקפו החל מיום 1/11/11, על מנת לאפשר לנתבע לפנות לגורמים הרלוונטיים, אלא אם יימצא לנתבע פתרון אחר קודם לתאריך זה.

בנוסף, מורה לגורמים הרלוונטיים במשרד החקלאות ובמינהל מקרקעי ישראל, לטפל בבקשתו של הנתבע למתן אישור רעייה והפנייתו לשטח מרעה חלופי, וזאת בהקדם על מנת שלא יימצא מצב שנגיע ל-1/11/11, ולא יימצא פתרון לנתבע. יחד עם זאת מובהר, כי במידה ולא יימצא פתרון לנתבע, עדיין עליו לפנות את השטח עד יום 1/11/11 ולשקול צעדיו על פי דין.

החל מיום 1/11/11, אין הנתבע רשאי עוד להיות בשטח ועליו לפנותו כמפורט לעיל, לרבות את עדרו וכל מתקניו. אם לא ייעשה כן, ייקח בחשבון הנתבע, כי מפר פסק דין של בית משפט ועניין זה עלול להילקח בחשבון בעתיד כאשר עניינו ובקשותיו יובאו לדיון בפני הגורמים הרלוונטיים. בנוסף, לאור הסכמת הנתבע למתן פסק דין, מוצאת לא לחייב את הנתבע בהוצאות שנגרמו לתובעת עד כה. אולם, הוראה זו מותנית בכך שהנתבע יקיים את פסק הדין במועד שנקבע. אם יתברר, כי לאחר יום 1/11/11, לא נהג הנתבע על פי פסק הדין ולא פינה את השטח, כי אז תהיה רשאית התובעת לעתור לחיוב הנתבע בהוצאות שנגרמו לה בגין הליך זה.

כנגד הנתבע תלוי ועומד תיק נוסף ת"א 1263/07, אשר נדון בפני כב' השופטת דלה-מוסא. מדובר בתביעה לסילוק יד שהגישו רשות הפיתוח ומנהל מקרקעי ישראל. לכאורה עולה, כי מדובר באותן חלקות נשוא תיק זה. התיק קבוע לשמיעת הוכחות בחודש 1/12. בנסיבות אלו, ולאור העובדה שלכאורה עולה, כי עסקינן בתביעת פינוי הנתבע מאותן חלקות מהן הסכים להתפנות בפסק דין זה, יישקלו התובעות בתיק האמור, האם יש מקום להמשיך ולנהל את ההליכים כנגד הנתבע.

ניתן והודע היום י"ז סיון תשע"א, 19/06/2011 במעמד הנוכחים.

עירית הוד, שופטת

הוקלד על ידי: מאיה אסרף התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: