לישראל בע''מ נ' מורנו ואח'

החלטה

1.זוהי בקשה לביטול עיקולים זמניים שניתנו במעמד צד אחר, על זכויות המבקשים, אצל המחזיקים, כמפורט בבקשה להטלת צווי עיקול.

2.התביעה העיקרית הינה תביעה כספית בסדר דין מקוצר, שהגיש המשיב כנגד החייב העיקרי, נתבע מס' 1 (להלן: "החייב") וכנגד נתבעים 2 ו- 3, הם המבקשים כאן.

3.על פי כתב התביעה, בתאריך 13/3/03, פתח החייב שני חשבונות אצל המשיב, חשבון פרטי ומספרו 376779 וחשבון עסקי שמספרו 392367. יתרת החוב הכוללת בחשבונות החייב, ביום הגשת התביעה, עמדה על סך של 94,707 ₪. ביום 13/3/09, חתמו המבקשים על כתב ערבות מתמדת לכל חוב, מוגבלת לסכום של 150,000, לפיו ערבו כערבים רגילים, ביחד ולחוד, כלפי המשיב, לתשלום כל חוב של החייב.

4.ביום 20/5/12, בד בבד עם הגשת התביעה, עתר המשיב לבית המשפט, להטלת עיקולים זמניים על זכויות הנתבעים, במעמד צד אחד, אצל המחזיקים כמפורט בבקשה. העילה לבקשה, שמעבר לנכסים והזכויות המפורטים בבקשה, אין למבקשים נכסים בני עיקול ובעלי ערך נוספים ומצבם הפיננסי ואי יכולתם לפרוע את החוב למשיב, מהווים אינדיקציה חשובה להכבדה על ביצוע פסק הדין ודי בכך כדי לעורר חשש שבפסק הדין לא יקויים.

5.ביום 30/5/12, התקבלה הבקשה להטלת עיקולים זמניים, במעמד צד אחד, וניתן צו כמבוקש, בכפוף להפקדת התחייבות עצמית.

6.ביום 7/6/12, הגישו המבקשים בקשה לביטול צווי העיקול הזמניים שניתנו במעמד צד אחד. בבקשה נטען כי כתב הערבות מזויף ונערך בדרך של מרמה מאחר ובוצעו בו שינויים מהותיים באופן שבכתב הערבות שצורף לתביעה, במקום בו מצויין פרטי הלקוח ומס' חשבונו, מופיע מספר נוסף. עוד נטען, כי כתב הערבות אינו ברור לקריאה והבנה ויש קושי לדלות ממנו פרטים.

עוד טענו המבקשים כי התצהיר מטעם המשיב שצורף לבקשה להטלת עיקולים, רצוף סתירות, בקיעים ואי דיוקים. המבקשים טוענים כי אינם מתחמקים מתשלום החוב הלכאורי והם השיבו לכל ההתראות ששלח להם המשיב, בדרישה כי ימציא להם מסמכים נוספים להוכחת ערבותם הלכאורית והדרישות הכספיות, תשובות שנענו בתשובה לקונית, מתחמקת או בהתעלמות מצד המשיב.

המבקשים מוסיפים וטוענים כי עומדות להם ההגנות בהתאם לחוק הערבות, בין היתר, ההגנות החלות באי קיום חובת הגילוי שחב המשיב כלפי המבקשים.

לעניין חשש ממשי להכבדה על ביצוע פסק הדין, לטענת המבקשים, אין כל טענה ראויה מצד המשיב ולא צורפה כל בדל ראיה להוכחת חשש ממשי של הכבדה בביצוע פסק הדין, למעט הטענה עצמה. מדובר באנשים נורמטיבים, בעלי תעודות והשכלה אקדמאיות גבוהות, בעלי משרות בכירות בתאגידי ענק, וביחס למבקש 1 מדובר באיש אמיד, בעל נכסים וכספי חסכון רבים, ובמקרה דנן, לא מתקיים חשש ממשי להכבדה על ביצוע פסק הדין.

7.לבקשה לביטול צווי העיקול צורף תצהירו של מבקש 2.

8.ביום 14/6/12, התקיים דיון במעמד הצדדים שבמהלכו נעשה מאמץ ע"י בית המשפט לסייע לצדדים להגיע להסכמה לעניין העיקול הזמני, ללא הצלחה. המצהירה מטעם המשיב ומבקש 2 נחקרו על תצהירם ובאי כוח הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

9.מהעדויות שלפני עלו הדברים הבאים:

מעדות המצהירה מטעם המשיב עולה כי החשבון העסקי של החייב נפתח בחודש יוני 2006 ולא כפי שצוין בכתב התביעה, שהערבים חתמו על כתב הערבות ביום 13/3/09 וסמוך לאחר מכן נטל החייב הלוואה בסך של 150 אלף ₪.

המצהירה הציגה לב"כ המבקשים את כתב הערבות המקורי, שבפינה השמאלית בראש המסמך, ריבוע ובו מצוינים שני מספרי החשבון של החייב. המצהירה העידה כי ריבוע זה משמש את המשיב לצורך תיעוד וסיווג פנימי ותיוק לפי המספרים המפורטים בו. עוד העידה כי הערבים הם ערבים יחידים שערבותם מוגבלת לסך של 150 אלף ₪. כמו כן העידה כי היא לא מכירה את הערבים ולא פגשה אותם אלא מסתמכת על המסמכים הקיימים אצל המבקש בלבד. המצהירה אישרה כי מבקש 1 אושר כערב על סמך היותו עובד בחברת היי-טק וגילו, ולא ידוע לה על נכסים בבעלותו מעבר למה שצוין בבקשה להטלת עיקולים, באשר למבקש 2, הוא אושר כערב על סמך העובדה שהוא עובד וכגורם מרתיע.

המצהירה מטעם המשיב הציגה לב"כ המבקשים בחקירה הנגדית, טופס גילוי מידע לערב, שנחתם על ידי כל אחד מהמבקשים.

מבקש 2, נחקר על תצהירו והעיד שחתם על טופס גילוי מידע לערב, אך כאשר נשאל לגבי סעיפי המסמך, העיד כי "עכשיו הוא רואה " סעיפים אלו. מבקש 2 אישר שחתם על ערבות לטובת בנו על סך 150 אלף ₪ עבור הלוואה שהבן לקח מהמשיב, אך לא ידע שמדובר בשני חשבונות. עוד העיד מבקש 2 כי הוא עובד כפועל במחצבה, שכר העבודה שלו בסך כ- 6000 ₪, עוד העיד כי הוא גר בשכירות ומשלם דמי שכירות בסך 3000 ₪ ואינו יכול לרכוש דירה מאחר והבנק אינו מאשר לו משכנתא.

10.אדון תחילה בטענת המשיב, שבהעדר תצהיר מטעם מבקש 1 אין בפני בית המשפט כל טענה עובדתית המיוחסת למבקש 1, ובהעדר תמיכה בבקשת מבקש1 אין מקום להתייחס אליה ויש לדחות את בקשתו לביטול העיקולים.

בעניין זה נקבעה ההלכה ברע"א 8420/96 דן מרגלית נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות, (מאגרים משפטיים) (להלן: "פסק דין מרגליות"):

"לעניין כל הצווים הזמניים רובץ נטל השכנוע על המבקש המקורי, וסדרי הדין בבקשת הביטול הם כסדרי הדין בבקשה המקורית, כאילו הוזמן המשיב מלכתחילה לדיון בבקשה; אכן, אם בדיון בבקשת הביטול, יימנע המשיב מלהביא ראיות, יכול שעל יסוד ה"מסמך" או ה"ראיות המהימנות המקימות זכות לכאורה", ושאר הנסיבות המפורטות בתצהירו של המבקש המקורי, בית-המשפט או הרשם יקבעו שהמבקש עמד בנטל השכנוע ויקיים את הצו; אך לעומת זאת אפשרי הדבר, שבין על יסוד חומר הראיות שבתצהיר שניתן לתמיכה בבקשת הביטול ובין על יסוד חקירתו של המצהיר מטעם מבקש העיקול, יוכל מבקש הביטול "לטעת ספק" בצדקת התביעה או בטענת מבקש העיקול כי אי-מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק-הדין, ובמקרה זה יבטלו בית-המשפט או הרשם את צו העיקול."