לירון נ' סולומונוב

פסק דין

התובע, אחיה של הגב' פיה ליבוביץ ז"ל (להלן: "המנוחה") ויורשה היחיד על פי דין בהתאם לצו ירושה מיום 24.4.12, מבקש לחייב את הנתבע, שהינו עורך דין שטיפל במספר עניינים של המנוחה קודם לפטירתה המצערת ביום 7.9.11, להשיב לו סכומים שונים שקיזז מתוך כספים שהתקבלו אצלו בעבור המנוחה, בגין שכר טרחה והוצאות, ובסך הכל 26,760 ₪ בצירוף פיצוי בגין עוגמת נפש.

השתלשלות העניינים עד להגשת התביעה

1. אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע יצג את המנוחה בשני עניינים:

האחד, תביעה לקבלת תגמולי ביטוח מחברת דקלה, הליך שהסתיים בהסכם גישור במהלך חודש 8/11 (להלן: "ההליך מול דקלה") והשני, הליך שנוהל משנת 2006 בבית הדין לעבודה ואשר בו ביקשה המנוחה כי יוצהר שהיא עובדת של מדינת ישראל וזכאית לתשלום שכר ותנאים סוציאליים בסכומים המסתכמים ב- 400,000 ₪ (להלן: "ההליך בבית הדין לעבודה").

בעוד שההליך מול דקלה הסתיים בהסדר גישור לפיו קיבלה המנוחה תשלום סך של 88,050 ₪ (כולל שכר טרחה ומע"מ), הרי שההליך בבית הדין לעבודה הסתיים בדחיית התביעה תוך חיוב המנוחה בהוצאות וזאת בהתאם לפסק דין שניתן ביום 25.7.11 (להלן: "פסק הדין"), דהיינו בסמוך למועד קבלת הכספים מדקלה.

2. בעקבות קבלת הכספים מחברת דקלה, בתחילת חודש 9/11, העביר הנתבע למנוחה מתוך הכספים שהתקבלו סך של 50,724 ₪, כאשר יתרת הסכום נזקפה לטובת שכר טרחה ומע"מ בהליך כנגד דקלה (סך של 13,050 ₪ לגביהם אין מחלוקת בין הצדדים), וכן לטובת שכר טרחה בסך 20,000 ₪ בצירוף מע"מ והוצאות בסך 1,076.2 ₪, בגין הטיפול בהליך בבית הדין לעבודה (להלן: "הסכום שבמחלוקת").

קודם לביצוע קיזוז הסכום שבמחלוקת לא הוצא על ידי הנתבע מכתב דרישה לתשלום שכה"ט וההוצאות בגין ההליך בבית הדין לעבודה, אולם ביום 4.9.11, במקביל לביצוע הקיזוז, נשלח למנוחה מכתב הנתבע, בו פורט אופן חישוב הסכום המועבר לידיה. בעקבות מכתב זה נשלח על ידי עו"ד פניני מכתב מטעם המנוחה, מיום 7.9.11, ואשר בו צוין כי לטענת המנוחה סוכם כי שכרו של הנתבע בגין ההליך בבית הדין לעבודה, יעמוד על 20% מסכום הפיצויים שתקבל המנוחה כאשר שכר טרחה זה מותנה בתוצאות, ומשכך, לטענת המנוחה, אין הנתבע זכאי לקזז סכומים כלשהם מהכספים שהתקבלו מדקלה, עבור שכר טרחה והוצאות בהליך בבית הדין לעבודה.

3. על אף שמכתב עו"ד פניני יצא ביום פטירתה של המנוחה, ציין עו"ד פניני בעדותו בפני כי בימים הקודמים להוצאת המכתב, פנתה אליו המנוחה, בהמלצת התובע אותו יצג עו"ד פניני בעניינים אחרים, וזאת לצורך התייעצות הן באשר לסיכוי הערעור על פסק הדין של בית הדין לעבודה והן ביחס למחלוקת לענין שכר הטרחה. עו"ד פניני ציין בעדותו, כפי שגם עולה מנוסח המכתב, כי המנוחה לא הסכימה עם הקיזוז שביצע הנתבע ועמדה על טענתה כי שכר הטרחה המוסכם ביחס להליך בבית הדין לעבודה היה מותנה בזכייתה בדין.

עו"ד פניני אישר שאמנם המנוחה היתה חולה בעת פנייתה אליו, אולם היתה מסוגלת להביע עמדתה ולהגיע למשרדו, ונראה היה כי היא צלולה בדעתה ואף שוחחה עימו מספר פעמים קודם לפטירתה, וכי בעקבות פנייתה, פנה טלפונית, עוד קודם להוצאת מכתבו מיום 7.9.11, לנתבע על מנת לנסות ולהסדיר את המחלוקת בין הצדדים.

4. משלא הגיעו הצדדים להסכמה ביחס לקיזוז שכר הטרחה וההוצאות בגין ההליך בבית הדין לעבודה, חרף פניותיו של עו"ד פניני לנתבע, הגיש התובע תלונה ללשכת עורכי הדין ביום 11.1.12 ובה הועלו טענות התובע בשם המנוחה, כנגד קיזוז שכר הטרחה בגין ההליך בבית הדין לעבודה.

במכתב התלונה טען התובע כי הנתבע אינו רשאי לעכב כספים שהתקבלו עבור הלקוח בגין ענין אחד, לצורך תשלום שכר טרחה בתיק אחר, ללא הסכמה מפורשת וכתובה של הלקוח, ולפיכך, דרש התובע כי הלשכה תורה לנתבע להשיב את הכספים שלטענתו נגזלו על ידי הנתבע.

5. הלשכה ביקשה את תגובת הנתבע לטענת התובע, ממנה עלה כי לטענתו היה בינו לבין המנוחה הסכם שכר טרחה לפיו הוא זכאי ל- 15% מכל סכום שיפסק, ולא פחות מ- 5,000$ לפי שער בסיס של 4 ₪ לדולר. הנתבע הוסיף וטען כי הסכם שכר הטרחה שנערך בכתב, תויק באחד מהקלסרים שניהל הנתבע במשרדו אולם, הסכם שכר הטרחה נלקח ממשרדו יחד עם הקלסרים לאחר שאלו נמסרו לידי התובע, לבקשת המנוחה, על מנת להתייעץ עם עורכת דין שהיא קרובת משפחה באשר לסיכויי הערעור על פסק הדין. הנתבע הוסיף כי מסר את הקלסרים לידי התובע תוך מתן אמון מלא בו ומתוך הבנה כי אלו יוחזרו לידיו בתוך מס' ימים. עוד נטען בתגובה כי משהגיעו אליו הכספים מדקלה, שוחח עם המנוחה וציין שבכוונתו לקזז את שכר טרחתו המוסכם בגין ההליך בבית הדין לעבודה, והמנוחה לא התנגדה לכך.

6. לאחר שהלשכה עיינה במלוא המסמכים שהוצגו בפניה, לרבות תשובתו של התובע לתגובת הנתבע לתלונה, אליה גם צורפו מסמכים חתומים על ידי עדים נטענים לכך שהמנוחה לא הסכימה לקיזוז הסכום שבמחלוקת ובהם אף נטען כי מעשיו של הנתבע עוררו את כעסה בימים שקודם לפטירתה, התקבלה החלטת וועדת האתיקה של הלשכה מיום 19.9.12 לפיה בהיעדר הסכם שכר טרחה, אשר קיימת מחלוקת בין הצדדים באם היה, מה תוכנו ומה עלה בגורלו, אין מקום לנקיטת הליכים משמעתיים כנגד הנתבע.

7. בעקבות החלטה זו, נשלח מטעם התובע מכתב שנכתב על ידי ד"ר נורית בבניק עו"ד, שהינה קרובת משפחה של התובע והמנוחה ומשמשת בעצמה כאב בית דין בבית דין משמעתי של הלשכה במחוז תל אביב, ובו צוין בסעיף 3 כדלקמן:

".... המחלוקת איננה על שיעור שכר טרחת עו"ד, שמוסכם על כולם ששולם כפי שסוכם בהסכם בין הצדדים. התלונה הינה על קיזוז הוצאות שלא בא זכרן בהסכם שבין הצדדים."

בהמשך המכתב חוזרת עורכת דין בבניק על האמור בתכתובת בין הצדדים בעקבות פניית עו"ד פניני, ומציינת בסעיף 4.5 למכתב כי:

"טענת עו"ד סלומונוב בסעיף 5 למכתבו על "הבנה" לכאורה של המנוחה לקיזוז/תשלום הוצאות חסרת בסיס ובמיוחד שהמנוחה התנגדה באופן נחרץ לקיזוז ללא פירוט ההוצאות".

דיון והכרעה

8. למען הסדר ובהירות הדיון אציין כבר עתה, בפתח הדברים כי לא מצאתי בסיס לטענות התובע ביחס לקיזוז ההוצאות ובענין זה, מקובלת עלי לחלוטין תשובת הנתבע כי ההוצאות שהוצאו על ידו לצורך ניהול ההליכים בשם המנוחה, עמדו על הסך שפורט במכתביו אל המנוחה ומאוחר יותר בתגובתו לתלונה בלשכה, וכי ביחס להוצאות אלו, אכן היתה הסכמה מלאה כי הנתבע זכאי להשבתן שכן מדובר בהוצאות שנשא בהן בפועל בעבור המנוחה, ומשהוכיח ופרט את ההוצאות כסדרן, זכאי היה הנתבע לקזזן מתוך הסכומים שהתקבלו מדקלה.