לירון נ' חיימוב ואח'

החלטה

בפני התנגדות המבקשים לביצוע תובענה על סכום קצוב, שהוגשה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל על ידי המשיב.

בתביעת המשיב דרש הוא, כי המבקשים ישפו אותו בגין סכום כסף אותו חויב הוא לשלם בפסק דין שניתן נגדו לטובת חברת אמפיבי בע"מ וזאת בגין ערבותו האישית להתחייבות חברת בלונדה בע"מ, שבה שימש הוא ביחד עם המבקשים כבעלי מניות.

בשל מחלוקת עם המבקשים העביר הוא את מניותיו בחברת בלונדה וחדל לשמש כבעל מניות. כמו כן, לטענתו, התחייבו המבקשים לשפותו בגין ערבותו לחברת בלונדה.

כנגד תביעה זו, הגישו המבקשים התנגדות, בהתאם לאמור בסעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל (להלן: "החוק").

טענות המבקשים

ההתנגדות הוגשה במועד לפי הסכמת ב"כ המשיב.

לטענת המבקשים, אין התביעה ראויה להתברר כתובענה על סכום קצוב שכן לא מתקיימים בה התנאים הקבועים בסעיף 81 א1(א) לחוק. לטענתם, בהסכם שנחתם בין הצדדים אין כל התחייבות מצד המבקשים לשפות את המשיב, ובוודאי שלא בגין רכיב שכר הטרחה אותו נדרש הוא לשלם לעורך דינו, וללא שצורפה אסמכתא לביצוע התשלום.

המשיב מנוע ומושתק מלהגיש את התביעה כנגד המבקשים שכן המועד בו פנה למבקשים היה מאוחר ביותר מבלי שניתנה להם האפשרות הבסיסית להתגונן בפני תביעת חברת אמפיבי ופס"ד הפך לחלוט. לטענתם, בהתאם להסכם ביניהם היה על המשיב למסור למבקשים הודעה בתוך 6 חודשים בדבר קיומן של ערבויות אישיות לטובת חברת בלונדה שאז יפעלו הם לשחרורו מערבויות אלו, אולם המשיב לא עשה כן.

יתר על כן, לטענתם שיק הביטחון הזמני שהפקיד המשיב פקע לאור המצאת ערבות בנקאית לה התחייבה חברת בלונדה כלפי חברת אמפיבי. המשיב התרשל ולא דאג להשיב לחזקתו את שטר הביטחון ממש לאחר המצאת הערבות הבנקאית.

לטענתם, הפרשנות אותה מבקש המשיב ליתן להוראות ההסכם להעברת המניות הינה מנוגדת לאומד דעתם במועד בו חתמו עליו הצדדים ולאמור בהסכם עצמו.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בחקירת המצהיר ובסיכומיהם, מצאתי להורות כדלקמן:

א. טענה כנגד הגשת התביעה לפי סעיף 81א1 לחוק -

סעיף 81 א1 לחוק ההוצאה לפועל קובע כך:81א1.ביצוע תביעה על סכום קצוב (א)  תביעה שהיא אחת מאלה: (1)   תביעה על סכום כסף קצוב הבאה מכוח חוזה או התחייבות מפורשים, שיש עליה ראיה בכתב;

טענת המבקשים כי בהסכם שנחתם בין הצדדים אין כל התחייבות לשפות את המשיב לא הוכחה בפני, כי אם ההיפך הוא הנכון. עיון בכתב התביעה מעלה כי אכן המדובר בתביעה לסכום קצוב בהתאם לסכום בו חויב המשיב בפסק הדין שניתן כנגדו, אשר באה מכוח החוזה שבין המשיב למבקשים, אשר צורף כראיה לתיק, ולפיו נקבע סעיף מפורש (סעיף 13 להסכם העברת המניות) של שיפוי המשיב על ידי המבקשים בגין ערבותו לחברת בלונדה. אמנם קיימת טענה בדבר פרשנות הסעיף, אולם, אין בין כך לבין הטענה בדבר אי קיום התנאים הקבועים בחוק כל קשר.

יתר על כן, גם הטענה כי אין כל התחייבות לשיפוי בגין רכיב שכר הטרחה אינה מעוררת כל קושי, שכן סעיף השיפוי בהסכם הינו כללי, ואילו החיוב בגין שכר הטרחה נובע מעצם החיוב בגין הערבות בפסק הדין, אשר בגינה אף הוצגו תשלומי המשיב (ראה גם החשבוניות שצורפו וסומנו ת/1). הדבר עולה באופן חד משמעי מתוך סעיף 13 להסכם העברת המניות שלפיו נקבע כי המבקשים ישאו בכל עלות או הוצאה הכרוכה ו/או הנובעת מדרישה או תביעה שתוגש כנגד המשיב.

מכאן, שלא מצאתי לקבל את טענת המבקשים בדבר אי קיום התנאים הקבועים בסעיף 81א1 לחוק.

ב. טענת הגנה אפשרית –

בהתאם להלכה הפסוקה, כל אימת שיש בתצהירו של בעל דין להצביע על הגנה אפשרית, ולו בדוחק, אזי יתן לו בית המשפט את הרשות להתגונן מפני התביעה. בשלב זה, אין בית המשפט בוחן כיצד יצליח המבקש להוכיח את הגנתו או את אמיתות האמור בתצהירו, ודי בקיומה של הגנה אפשרית, שאינה חסרת ממשות על פניה או שאינה הגנת בדים.