ליצי נ' ביטון

פסק דין

1.בפני תביעה ותביעה שכנגד המתייחסות להסכם שנערך בין הצדדים, לעסקה משותפת, לכריתת עצים, עסקה אשר בסופו של דבר הופסקה.

הנתבע הינו קבלן לכריתת עצים אשר זכה במכרז לכריתת עצים של הקק"ל. בהתאם להסכם מ – 04/2008 שנכרת בין הצדדים (להלן: "ההסכם"), התחייב התובע לשלם לנתבע סך של 25,000 ₪, "במזומן ובתמורה, כמות ל - 800-1,000 טון עץ אורן ולקבלת העבודה בשותפות מלאה" (התובע שילם על החשבון סכום של 15,000 ₪ בלבד).

הוסכם כי תהיה חלוקה שוויונית (50%), של כל ההוצאות וההכנסות.

בסופו של דבר הופסקה ההתקשרות שבין הצדדים בסוף חודש 05/2008. התביעות ההדדיות נוגעות להתחשבנות הכספית בין הצדדים ולטענתם, האחד כלפי משנהו, להפרת ההסכם.

2.לטענת התובע, בהתאם למסמך שערכו הצדדים (ת/1), אישר הנתבע כי נותר חייב לתובע סכום של 36,640 ₪ (סכום המורכב כדלקמן: 23,840 ₪ בגין עובדים והוצאות דלק, 7,300 ₪ עץ שהנתבע כרת, 5,500 ₪ הובלות).

התובע טען כי למרות אישור הנתבע לחוב כאמור, הודיעו הנתבע כי אינו יכול לשלם את הסכום הנ"ל וכי במקומו יספק לתובע עצים כרותים ואולם גם בכך לא עמד לטענתו, הנתבע.

בנוסף טען התובע כי הנתבע נותר חב לו הוצאות נוספות בסך 6,800 ₪ וכן הוצאות טרקטור וכננת בסך 23,400 ₪ וכי בנוסף יש לחייב את הנתבע בפיצויים מוסכמים בסך 10,000 $ בגין הפרת ההסכם.

עוד טען התובע כי על הנתבע להשיב לו סך של 12,500 ₪ מתוך הסכום ששילם לנתבע, שכן ההסכם בוטל סמוך להתחלת ההתקשרות.

3.הנתבע הכחיש את טענות התובע ואף הגיש כתב תביעה שכנגד. לטענת הנתבע, התשלום בסכום של 25,000 ₪ היווה דמי כניסה לשותפות. הנתבע טען כי התובע נהג בחוסר הגינות ובין היתר, נטל תכולת עצים שנכרתו השייכת לשותפות לביתו הפרטי וכן נטל שתי אמבטיות עץ אקליפטוס השייכות לשותפות.

לטענת הנתבע, התובע חייב אותו שלא כדין עבור ימי עבודה מלאים, חשבון דלק מופרז ודמי ביטוח לאומי עבור פועלים מטעם התובע. הנתבע טען כי התובע החליט על דעת עצמו להפר את הסכם השותפות ונטש את העבודה באמצע, כשהוא לוקח את כל פועליו עימו.

לטענת הנתבע, כמפורט בתביעה שכנגד, התובע הוא זה שחייב לו כספים כמפורט:

יתרת חוב דמי כניסה – 10,000 ₪, פיצוי מוסכם בסך 10,000 $ בגין הפרת ההסכם, תכולת 26 משאיות עץ כרות – 97,500 ₪, 2 משאיות אקליפטוס – 9,600 ₪, מחצית עלות תיקון גדרות – 3,000 ₪, מחצית עלות ריסוק גזם - 11,500 ₪, מחצית 4 ימי עבודה לפיזור הרסק - 2,200 ₪ וכן פיצוי בגין עגמת נפש וטרחה.

4. בהתאם להסכמת הצדדים כמפורט בפרוטוקול מיום 15/06/09 הסכימו הצדדים על מינוי מומחה על מנת שיבדוק את השאלות שבמחלוקת ואשר קביעתו תהיה מכרעת ומחייבת את הצדדים. בהתאם להסכמה זו מונה רו"ח אהרון ישראל כמומחה מטעם ביה"מ(להלן: "המומחה").

בהתאם לחוות דעתו של המומחה ולאחר שפירט בחוות דעתו את אופן עריכת תחשיבו, על התובע לפצות את הנתבע בסכום של 15,407 ₪ לא כולל מע"מ וזאת בגין קבלת הכנסות מעבר לחלקו (50%) של התובע. כן קבע המומחה כי על התובע לשלם לנתבע את יתרת הסכום שטרם שולמה (מתוך הסכום של 25,000 ₪) בסך 10,000 ₪.

ע"פ חוות דעת המומחה הסכומים כאמור נכונים ליום הפסקת ההסכם- 29.5.08.

המומחה הותיר את הטענות לעניין הפרת ההסכם וכנובע מכך את תביעת הפיצוי המוסכם וכן את התביעה לפיצוי בגין עגמת הנפש, לשיקול דעת ביהמ"ש.

5.בתאריך 30/6/11 נחקר המומחה על חוות דעתו, ע"י התובע ולאחר החקירה הגיש התובע בקשה לפסילת חוות דעתו של המומחה.

בהחלטתי מיום 31/8/11 נדחתה הבקשה לפסילת חוות הדעת.

לאחר קבלת ההחלטה אשר דחתה את הבקשה לפסילת חוות הדעת, הגיעו הצדדים להסכמה כי יינתן פסק דין על בסיס החומר שבתיק וללא שמיעת עדויות.