ליפר נ' ביבי

החלטה

1.בפני בקשת תובע להתיר לו לפצל את סעדיו.

2.הנתבע- המשיב הגיש תגובה לבקשה.

3.עד היום, על אף מספר ארכות שניתנו למבקש, לא הוגשה תשובה לתגובה, ומטעם זה בלבד דין הבקשה להידחות (החלטה אחרונה בעניין זה ניתנה ביום 09.02.10, אז נעתר בית המשפט לבקשה נוספת של המבקש להאריך לו את המועד להגשת תשובה לתגובה בשבוע נוסף).

4.מעבר לנדרש יצויין, כי גם לגופה של הבקשה, דינה להידחות ובעניין זה אני מאמצת את נימוקי ב"כ המשיב, כמפורט בתגובתו.

5.המדובר בתביעה כספית שהגיש המבקש כנגד המשיב, במסגרתה הוא תבע מהנתבע לשלם לו סך 3,805,250 ש"ח בעילות נזיקיות וחוזיות הנובעות לטענותו ממערכת יחסים עיסקית שהיתה בין הצדדים.

בבקשה שבפני טען המבקש כי הוא מבקש רשות לפצל את הסעדים לנוכח נזקים כספיים נוספים שנגרמו לו לטענתו, כתוצאה מהתנהגות המשיב, ובגין הפגיעה בבריאותו כמו גם עוגמת הנפש שנגרמה לו , נזקים שטרם התגבשו, כלשונו:

במבוא לבקשה:

"המבקש יעתור לקבל את רשותו של בית המשפט הנכבד לאפשר לו לתבוע מן המשיב פיצוי הולם בגין נזקיו הבריאותיים ועוגמת הנפש הרבה אשר נגרמו לו כתוצר ישיר למעשי המשיב המפורטים היטב בכתב התביעה"

ובסעיף 21 לבקשה:

"יודגש כי עד ליום הגשת התובענה שבכותרת, טרם גובשו הממצאים בנוגע לתלונת השווא שהגיש המשיב, ואף בגין זאת טרם ניתן לגבש את נזקיו העצומים של המבקש...".

6.דין הבקשה להידחות, מאחר והיא מכוונת ל"פיצול סעד" (כספי) ולא ל"פיצול סעדים".

בעניין זה נאמר בספרו של כב' השופט גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 129:

"קיים איסור לתבוע סעד של פיצויים על דרך חלוקתו לסכומים והגשת תביעה נפרדת בגין כל סכום. תוך סטייה מההלכה שנקבעה בעננין המגן, נקבע, שאין אפשרות לקבל היתר לפצל סעד אחד לסעדי משנה (דהיינו לסכומי כסף נפרדים), דוגמת ההיתר לפיצול סעדים על פי תקנה 45 לתקנות.

הכלל הוא, כי אין אפשרות ליתן היתר לפיצולו של סעד אחד לכמה חלקים. (למשל) משעתרה המערעת במסגרת התביעה שכנגד לסעד כספי בגין ליקויי הבניה בחלק המגורים, נראה כי לא היתה יכולה לזכות בהיתר להגשת תובענה כספית נוספת בגין עילה זו".

7.לא זו אף זאת, הנימוק לפיו "טרם ניתן לגבש את נזקיו העצומים של המבקש" אינו יכול להוות נימוק למתן היתר לפיצול סעדים, שכן קושי בהערכת הנזק אינו מהווה טעם לקבלת ההיתר, וצודק ב"כ המשיב כי בעצם הבקשה למתן היתר לפיצול סעדים יש משום הודאה כי הנזק התגבש.

באם אכן מדובר בנזק אשר לא התגבש עד כה, היה על המבקש להמתין ולהגיש את תביעתו לאחר התגבשות הנזק. ממילא, בעניין שבפנינו לא מתעוררת בעייה של התיישנות (ואין בכך כדי לקבוע כי חשש להתיישנות מצדיק מתן ההיתר המבוקש), ואין מקום להטריד את המשיב ואת בית המשפט בהליכים כפולים, רק בשל אי התגבשות הנזק.

8.התוצאה היא כי הבקשה נדחית.

מאחר ובבקשה מקבילה התקבלה טענת הצד שכנגד, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ה סיון תש"ע, 07 יוני 2010, בהעדר הצדדים.