ליפנר אהרון נ' פניגשטיין רחל

פסק דין

לפני תובענה שהגיש התובע כנגד הנתבעת בסך של 35,019 ₪ בגין הלוואה שהלווה לה התובע ביום 10/8/05 בסכום קרן של 30,000 ₪ - הכל בהתאם להתחייבות הנתבעת בכתב כאמור במסמך- נספח א' לכתב התביעה.

הנתבעת טענה, כי המסמך מפוברק וכי חתימתה על גבי המסמך זויפה.

הנתבעת הגישה מצידה , עוד ביום 19/11/08 , לתיק ביהמ"ש "בקשה לצירוף מסמך", חוות דעת של מומחה מטעמה, עוה"ד חגג יצחק – סומנה ב' ומונה 3 עמודים בלבד.

הנתבעת הגישה תלונה כנגד התובע בגין זיוף המסמך והחתימה המתנוססת על גביו למשטרת ישראל , בהתאם ניתנה חוו"ד של המומחה מר אברהם אבולעפיה מהמחלקה לזיהוי פלילי שצורפה אף היא לתיק ביהמ"ש כחלק מחומר הראיות.

מטעם ביהמ"ש מונתה הגב' הראל דבורה לצורך מתן חוו"ד ובדיקת הסבירות לכך שהנתבעת היא שחתומה על גבי כתב ההתחייבות להחזר ההלוואה נשוא התובענה – הכל כאמור בהתאם להחלטת כב' השופט קליין מיום 7/1/09 .

פסק הדין ניתן לאחר שב"כ הצדדים ויתרו על חקירת המצהירים על תצהיריהם, על זימון הגב' הראל שמסרה חוות דעתה מטעם ביהמ"ש לצורך חקירתה על חוות הדעת, על כל המשתמע מכך ולאחר שסיכמו טענותיהם, במעמד הדיון.

הצדדים ניהלו במשך שנים מערכת יחסים זוגית אשר הסתימה ובעקבותיה נפתחו על ידי התובע הליכים משפטיים, בין היתר התובענה שלפני כאשר המחלוקת שלפני נסבה סביב השאלה האם נערך נספח א' לכתב התביעה ונחתם בחתימת ידה של הנתבעת, ממנו עולה התחייבות הנתבעת להשיב לידי התובע הלוואה שניתנה לה במועד הנקוב בסכום של 30,000 ₪ כפי שטוען התובע או שמא המסמך כולו "פוברק" וזויף, כפי שטוענת הנתבעת ובמצב דברים כזה לא קמה החובה לחייבה בהחזר כלשהו ודין התביעה להידחות על הסף תוך חיוב בהוצאות.

במסגרת פסק הדין, אינני דנה, ממילא לא מכריעה במערכת ההתחשבנות שנעשתה בין בני הזוג, מקומה של טענה זו, בביהמ"ש המוסמך.

למעשה, התובע טען כי, במהלך חייהם המשותפים של הצדדים נהג לתמוך בנתבעת ולהלוות לה כספים מעת לעת, כאשר התובענה שלפני הוגשה בהתאם לכתב ההתחייבות שנערך ונחתם על ידי הנתבעת לטובת התובע בגין הלוואה מיום 10/8/05, שהנתבעת התחייבה להחזיר עד ולא יאוחר מספטמבר 2006.

לצורך הוכחת טענתו זו, מבקש התובע להסתמך על כתב ההתחייבות – נספח א' שצורף על ידו במסגרת תצהיר העדות הראשית , עליה לא נחקר וכן חוות הדעת של מר אברהם אבולעפיה מהמשטרה לפיה מגיע האחרון למסקנה, כי כתב היד בפתק שבטיעון מתאים לדוגמאות כתב ידה של הנתבעת שהתקבלו אצלו לבדיקה ולא לאלו שהתקבלו אצלו על ידי התובע.

ראיה נוספת מכרעת הינה חוות הדעת של הגב' הראל דבורה, אשר מונתה ע"י ביהמ"ש, להבדיל מחוות דעתו של עוה"ד חגג אשר ערך את חוות דעתו לבקשת הנתבעת ולפיה, הגיעה הגב' הראל למסקנה חד משמעית, בסבירות הגבוהה ביותר כי המסמך בטיעון נכתב ונחתם ע"י הנתבעת.

מנגד הנתבעת מכחישה בכל תוקף מתן כספים וממילא מתן הלוואה על ידי התובע, בהתאם למסמך שצורף לכתב התביעה, במסגרת תצהיר העדות הראשית מטעמה, עליה לא נחקרה וכן חוות הדעת שהוגשה על ידה מטעם עו"ד חגג , לפיה החתימה הנחזית להיות חתימתה על גבי המסמך שבטיעון איננה חתימתה וזאת ברמת סבירות גבוהה.

ב"כ הנתבעת טען כי, על ביהמ"ש כעת להכריע בשאלת תוקפו ואמיתות תוכנו של המסמך בהתאם לראיות שכל צד הביא לפניו, כאשר הנטל להוכחת התביעה מוטל על התובע וזה לא הורם באשר ישנן שתי חוו"ד כשכל אחת סותרת את רעותה ובהעדר יכולת להכריע בין שתיהן, דין התביעה להידחות.

האמנם ?

אין מחלוקת לפיה הצדדים הסכימו לכך שביהמ"ש ימנה מומחה לצורך הוצאת חוו"ד , ברם לא הסכימו כי חוו"ד תהא מכרעת וזאת בהתאם לסעיף 130 א' ו- ב' לתקנות ס.ד.א .

הראיות שמונחות לפני ביהמ"ש:

לפני ביהמ"ש מונחים תצהירי העדות של הצדדים שניהם , ביחס אליהם לא נחקרו וכן שלוש חוו"ד של מומחים לכתב יד כדלקמן:

א. חוו"ד של עו"ד חגג אשר צורפה על ידי הנתבעת לבקשת הרשות להגן, מיום 16/11/08 לצורך בדיקת והשוואת חתימות הנתבעת, לעניין החתימה שבמחלוקת, כאשר לצורך הכנת חוו"ד נבדק על ידי המומחה צילום מסמך א ' שבטיעון.

בסעיף 2 לחוו"ד ניתנה התייחסות המומחה לכך שניתן יהא לבדוק את המסמך המקורי, ככל שזה יימסר לידיו.