ליפא נ' קרמיזיאן ואח'

פסק דין

תביעה קטנה בגין נזק שאירע לרכב התובעת, הראשון בתאונת שרשרת בה היו מעורבים שלושה כלי רכב. לאחר עיון בחומר ושמיעת העדויות באתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את התביעה כמפורט להלן.

אציין כי לא הרשיתי לנציגים שהתייצבו מטעם הנתבעות 3 ו-4, חברות הביטוח של הנתבעים 1 ו-2, לייצגן בתביעה דנן. הכול כאמור בהחלטתי מהיום במהלך הדיון בתביעה ומן הטעמים הרשומים שם. כיוון שנתבעות 3 ו-4 לא שלחו נציגים מוסמכים לדיון, אחייבן בהתאם לחלוקת האחריות בין הנתבעים 1 ו-2.

אין מחלוקת כי ביום 26/6/09 בשעות הצהריים, אירעה תאונת דרכים ברחוב ויצמן בכפר סבא בה היו מעורבים, בדרך זו או אחרת, שלושה כלי רכב. בתה של התובעת, גב' ורד בר (להלן – גב' בר) נהגה ראשונה ברכב מסוג טויטה סדאן מ"ר 15-792-63 (להלן – הטויוטה), אחריה נהג הנתבע 1, מר קרמיזיאן רוברט, ברכב מסוג מזדה לנטיס מ"ר 33-370-28 (להלן – המזדה), ואחרי הנתבע 1 נהג הנתבע 2, מר און צבי, ברכב מסוג סובארו אימפרזה מ"ר 36-220-23 (להלן – הסובארו). אין מחלוקת כי הסובארו פגעה במזדה וכי המזדה פגעה בטויוטה. אין מחלוקת כי הטויוטה ניזוקה בתאונה בחלקה האחורי. אין גם מחלוקת של ממש כי התאונה נגרמה ברשלנות הנתבע 1 או הנתבע 2, או שניהם גם יחד.

המחלוקת היא לעניין סדר הפגיעות: האם הסובארו פגעה במזדה והדפה אותה לעבר הטויוטה, או שמא המזדה פגעה ראשונה בטויוטה, ולאחר מכן פגעה הסובארו במזדה ולמעשה הצטרפה לתאונה קיימת. למחלוקת השפעה הן על חלוקת האחריות והן על חלוקת הנזק בין הנתבעים.

ההליך

גב' בר העידה בבית המשפט כי בהיותה בעצירה מלאה הרגישה מכה מאחור. היא הספיקה לברר כי חברתה שהיתה עמה לא נפגעה ואז הרגישה מכה נוספת. הנתבע 1 העיד כי הטויוטה עצרה לפני מעבר חציה והוא עצר את המזדה אחריה. לדבריו, הרגיש מכה חזקה מאחור, והמזדה נהדפה קדימה. הוא נפגע בראשו ופונה לבית החולים מאיר. הנתבע 2 העיד כי ביום האירוע נסע יחד עם אשתו בסובארו. לפתע שמע מכה ועצר את רכבו. כאמור בכתב הגנתו, הנתבע 2 לא הספיק לבלום והתנגש ברכב המזדה.

הנתבע 2 צרף לכתב הגנתו דו"ח שמאי ממנו עולה כי בעקבות התאונה הוכרז רכב המזדה כ"אובדן כללי" וכי (שלא כאמור בכתב ההגנה של הנתבע 2) עלות הנזקים בחלקו הקדמי דומה לעלות הנזקים בחלקו האחורי. כך עולה גם מתמונות שהוצגו לי במהלך הדיון.

דיון

גרסתם של גב' בר ושל הנתבע 2 עדיפה בעיני על גרסתו של הנתבע 1. גב' בר זכרה בבירור את סדר הפגיעות, ובהתחשב בכך שאמה התובעת זכאית בכל מקרה לדמי הנזק, לא היה לה כל אינטרס להעדיף את גרסתו של מי מהנתבעים. אני קובע אפוא כי המזדה פגעה ראשונה בטויוטה. הסובארו פגעה במזדה רק בשלב שני, הדפה אותה פעם נוספת לעבר הטויוטה, והביאה להחרפה בנזק שנגרם לטויוטה. הנתבע 1 התרשל בכך שלא שמר מרחק מספיק מן הטויוטה והתנגש בה לאחר שנעצרה, ואילו הנתבע 2 התרשל בכך שלא שמר מרחק מספיק מן המזדה, והתנגש בה לאחר שנעצרה, בעוצמה כזו שהביאה להדיפתה פעם נוספת אל רכב הטויוטה.

מסקנה זו אינה עומדת בסתירה לאופי הנזק שנגרם בתאונה למזדה. כפי שציינתי לעיל עלות תיקון הנזק למזדה דומה בשני מוקדיו, ובנוסף לא הוצגה לי כל ראיה לפיה קיים במקרה זה קשר התאמה מובהק בין עלות הנזק לעוצמת הנזק.

כאמור לעיל הוחמר הנזק שנגרם לטויוטה בעקבות התרשלותו של הנתבע 2. שיעור ההחמרה לא הוכח במדויק, אך נוכח אופי הפגיעות אני קובע לפי מיטב השפיטה כי לנתבע 2 אחריות בשיעור של 25% לנזקי התובעת.

גובה הנזק והפיצוי