ליסקוביץ נ' וינברגר ואח'

פסק דין

התובע הגיש תביעה כספית כנגד הנתבעים בגובה של 34,000 ₪.

על פי האמור בכתב התביעה בתאריך 03.11.11 בשעה 09.45 לערך. נהג התובע ברכבו והגיע לצומת T. התובע עצר רכבו בצדו השמאלי של הכביש בתמרור עצור. לפתע הגיח אוטובוס הנתבעים והחל פונה שמאלה תוך שהוא פוגע ברכב התובע. הדפו לעבר מעקה הבטיחות הממוקם על המדרכה וגרם לו לנזקים. (ראה סעיף 4 לכתב התביעה)

הנתבע הכחיש את האירוע לגרסתו האירוע התרחש בצורה שונה. לדבריו, האוטובוס עצר בסמוך לתמרור העצור. כאשר הוא ראשון בצומת. האוטובוס החל בפניה שמאלה. לפתע הגיח רכב התובע שהיה מאחור והחל עוקף את האוטובוס שהיה כבר בעיצומה של הפניה שמאלה. עקב העקיפה הבלתי חוקית משמאל, פגע רכב התובע בדופן האחורי שמאלי של האוטובוס שהיה כבר בסיום הצומת.

שתי שאלות עלו במהלך הדיון שהתקיים בבית המשפט. השאלה הראשונה נתונה לשאלה הבעלות ברכב וקיום יריבות בין הצדדים. השאלה השנייה הינה האחריות לקרות התאונה. הנתבע לא הביא ראיות לסתור את הנזקים ברכב התובע.

לעניין השאלה הראשונה. בכתב ההגנה בסעיף 1 הכחיש הנתבע את היריבות בין התובע לנתבעים מכוח העדר בעלות של התובע ברכב. בסיום הדיון שבפני לאחר סיום פרשת ההגנה ביקש ב"כ התובע לצרף מסמך המאשר בעלותו ברכב. כאשר, התובע מסביר לבית המשפט כי המסמך לא הוגש עקב טעות משרדית. ב"כ הנתבע התנגד להגשת המסמך בשלב מאוחר של ההליך. לאחר ששקלתי את הבקשה מצאתי לאפשר הגשת המסמך שהינו אישור העברת בעלות ברכב ורישום הבעלות של התובע ברכב מיום 07.07.11. מדובר במסמך שמוגש כדרך שגרה בתביעות מהסוג הנדון.

בית המשפט דרכו לשפוט על דרך של גילוי האמת. לעניין זה ראה הסתדרות מדיצינית הדסה עין-כרם נגד עפרה גלעד רשות ערעור אזרחי מס' 1412/92. יצוין כי בהלכת קניר הנזכר באזכור מדובר בהגשת ראיות בשלב הסיכומים. אומנם מדובר בהליך פלילי, ברם מדובר ברציונל זהה.

".5המשפט עומד על האמת. ביסוד ההליך השיפוטי עומדת חשיפת האמת (ראה רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי). מטרת ההליך השיפוטי כולו הינה - כלשונו של הנשיא זמורה- "להוציא כאור משפט" (ע"פ 1/48 סילוסטר נ' היועץ המשפטי, בעמ 18). תפקידו של ההליך השיפוטי - האזרחי, הפלילי והמינהלי – הינו "לחשוף את האמת, וזו מטרתו העיקרית" (ע"פ 951/80 קניר נ' מדינת ישראל, בעמ' 516; ע"פ 639/79, 656אפללו ואח' נ' מדינת ישראל, בעמ' 575). תפקידו של השופט, הוא "תפקיד לעשות כדי שהאמת תצא לאור העולם" (מ"מ הנשיא השופט אגרנט בע"א 153/60 שפר נ' היועץ המשפטי לממשלה, בעמ' 271). "לאמת יוציא משפט" (ישעיהו, מב, ג) "משפט אמת שפטו" (זכריה, ז, ט(. אכן, מרבית דיני הראיות מבוססים על הרצון לגלות את האמת. גילוי האמת משרת את האינטרס של הפרט המתדיין. הוא משרת את אינטרס הציבור. מכאן גם זכותו של הכלל לעדותו של כל פרט."

בנסיבות אלו בית המשפט אפשר את הגשת המסמך האמור. למעשה, טענת התובע הוכחה לעניין הבעלות. יחד עם זאת לא ניתן להתעלם כי מדובר ברשלנות בהגשת התביעה. בנסיבות האמורות, אני מוצא לקבוע כי בשל המחדל שבדרך התנהלות התובע, יהיה על התובע לשלם 10% מערך התביעה לנתבע כהוצאות.

לשאלת האחריות לקרות התאונה. בתיק זה מדובר בעדות מול עדות. כל צד עמד על גרסתו ונראה כי העדים העידו, כאשר הם משוכנעים בצדקת דבריהם. בתיק הנוכחי בית המשפט מוצא לפסוק על פי הגיונם של דברים והיתכנות קרות הנזקים על פי הגרסאות השונות. כבר בשלב זה ניתן לקבוע כי כל אחד מב"כ הצדדים הפנה את בית המשפט לסתירות שהתגלו בדברי העדים, לעומת כתבי התביעה וההודעות שניתנו בסמוך לאירוע. אומנם קיימים סתירות, אולם אני מוצא לקבוע כי אין מדובר בסתירות מהותיות, שיש בהם לקבוע לשאלת מהימנות הגרסאות הנוגדות מבלי להתייחס לשאלת הנזק.

מהתמונות שהוגשו לבית המשפט, תמונות שצולמו בזירת האירוע התאונה ניתן לקבוע כי הנזקים שנגרמו במהלך התאונה, תואמים את גרסתו של התובע ואינם אפשריים על פי גרסת הנתבע. גרסת נהג האוטובוס לנזקים הינה "המכה הראשונה עם החזית קדמית ימנית עם החלק האחורי." (עמ' 6 שורה 8 לפרוטוקול) בהמשך טען נהג האוטובוס "הוא התחכך בי לכל אורך הרכב שלו ונכנס בתוך הגדר." בהמשך טען הנתבע:

"ש. תסביר לי את העובדה שהרכב הפרטי אין לו כל נזק החלק הקדמי שלו?

ת. הוא נכנס לי בתוך הגלגל והתחכך. "

בהמשך טען הנתבע "הוא התחכך בי. אני נסעתי רוורס והיינו צמודים וכדי לפנות את הצומת אני נסעתי רוורס ואז יכול להיות שהוא נדחף שמאלה על המעקה." (עמ'6 שורה 21 לפרוטוקול).

ראשית, יצוין כי הנתבע בשום שלב כולל בחקירתו הראשית, לא טען כי הוא נסע לאחור ובחקירה נגדית טען זאת לראשונה. טענה זו באה בתשובה להסבר שלו לנזקים. נזקים שאינם אפשריים לפי גרסתו המקורית. אני סבור שגרסת הנסיעה לאחור באה כדי להמעיט מחוסר ההיגיון שבגרסת הנתבע לגבי נזקי התובע. אציין, כי אף שיש בגרסה זו לחזק הסברו לנזקים עדיין הנהיגה לאחור אינה מסבירה את אפשרות דחיפתו של התובע לעבר הגדר.

הפגיעות על רכב הנתבע והתובע אינן מסתדרות עם גרסת הנתבע. הפגיעה לפי נהג הנתבע הייתה בחזית רכב התובע, סטייה שמאלה וכניסה בגדר הביטחון. ברכב התובע הפגיעה הראשונה הינה בדלת הרכב. אין שום פגיעה בחזית הרכב, גם אם נהג התובע נכנס בחזית רכבו בגלגל האוטובוס, הרי שעדיין היו צרכים להופיע סימני הצמיג על חזית הרכב דבר שלא בנמצא. בצידו של האוטובוס ניתן לראות סימני שפשוף ממרכז האוטובוס לאחור. בנסיבות אלו לא יתכן כי הפגיעה הייתה בגלגל האחורי של האוטובוס ונמשכה לאחור. עלפי גרסת הנתבע היה צריך להיות מוקד אימפקט על האוטובוס, המכה העיקרית עת נכנס התובע עם חזיתו באוטובוס. אולם, אין מכה כזו וכל שיש הם סימני שפשוף לאורך האוטובוס. על פי גרסת הנתבע רכב התובע סטה לכיוון גדר הבטיחות ומכאן שלא יתכן שסימני השפשוף נמשכו למרכז האוטובוס כפי שניתן להתרשם בתמונות.

גרסת התובע מסתדרת עם הסימנים שנמצאו על כלי הרכב. הפגיעה היא בחלק המרכזי אחורי של האוטובוס וברכב התובע בדלת הרכב. דבר זה תואם אפשרות שרכב התובע היה במקום. האוטובוס נעמד במקביל לרכב התובע, נצמד עליו יתר על המידה ונגרמו ניזקי השפשוף. בהמשך רכב התובע נהדף לעבר גדר הבטיחות וציר הגלגלים הקדמי נשבר. מכאן שסימני הפגיעה תואמים את גרסת התובע. גם סימני הפגיעה בגדר הבטיחות תואמים את גרסת התובע.

נוכח כל האמור, אני מוצא להעדיף את גרסת התובע לקרות האירוע על זו של הנתבע. ומוצא לקבוע כי הנתבע אחראי לנזקים שנגרמו לתובע.

לעניין גובה הנזק לא הובאו ראיות לסתור את נזקי התובע ובנסיבות האמורות אני קובע כדלקמן:

לאחר ששמעתי את העדויות, בחנתי את הראיות בשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק ברכבים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 34,000 ₪. התביעה תהיה בניכוי הוצאות של 3,400 שישלם התובע לנתבע, כאמור בפסק הדין, בשל המחדל שבהגשת המסמך. סה"כ יחויבו הנתבעים בשיעור של 30,600 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ואגרת משפט ששולמה. הנתבע ישלם הוצאות לתובע 1200 ₪ ושכ"ט עו"ד בשיעור של 17.55%.