לינקסמן ואח' נ' פלקס ואח'

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 24.2.12 בנתניה.

2. לטענת התובע, עמד במסלול נסיעה בחניון, והמתין לפני השתלבות בתנועה בציר הראשי בחניון. רכב הנתבעות נסע בכיוון הנגדי, חלף על פניו ופנה שמאלה על מנת להיכנס לחניה. הפניה נלקחה ע"י הנתבעת 1 באופן חד מידי ועל כן שפשף רכבה את הפגוש האחורי שמאלי של רכב התובע.

3. הנתבעות הגישו כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד ובו טענו כי הנתבעת 1 נסעה בנתיבה בתוך החניון. לפתע, רכב התובע שהיה ביציאה מהחניה נסע לאחור בפתאומיות, פגע ברכבן וגרם לנזק.

4. במהלך הדיון שנערך בפני, העיד התובע וחזר על גרסתו לפיה יצא מהחניון ונעצר על מנת לתת זכות קדימה למכוניות שנסעו בציר המרכזי של החניון. לפתע חש שרכב פגע בו מאחור. התובע שיער כי הנתבעת שביקשה לפנות שמאלה לאחר רכבו, ביצעה את הסיבוב בצורה חדה מידי, ופגעה ברכבו. התובע הכחיש את טענת הנתבעת לפיה יצא מחניה בנסיעה לאחור וטען כי היה בעצירה מלאה. בנוסף, טען התובע כי הרכב נבדק ע"י השמאי מטעם הנתבעות רק שלושה חודשים לאחר התאונה. התובע הודה כי לא הבחין בנתבעת קודם לקרות התאונה מאחר והרכבים החולפים מולו לא היו משמעותיים מבחינתו בטרם ארעה התאונה והמתין שהדרך בציר הראשי של החניון תתפנה.

5. הנתבעת 1 העידה וטענה כי פנתה שמאלה לצורך חניה באחד המפרצים המצויים בחניון. לפתע, שמעה רעש והבחינה כי רכב התובע התנגש ברכבה. הנתבעת 1 הודתה כי לא הבחינה בתובע קודם לקרות התאונה, אך היא משערת כי התובע נסע לאחור לאחר שיצא מחניה ופגעה ברכבה. גם בהודעתה לחברת הבטוח ציינה הנתבעת 1 ביחס לתובע כי "יתכן שנסע לאחור" הנתבעת 1 טענה שהודיעה לביטוח מיד לאחר התאונה ואינה יודעת מדוע הרכב נבדק לאחר 3 חודשים.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, אני מעדיפה את גרסתו של התובע ולפיכך, יש לדעתי לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעות בהוצאות התובע, הכל כפי שיפורט להלן.

ראשית, התרשמתי מעדותו של התובע והיא מהימנה בעיני. התובע חזר בעקביות על גרסתו לפיה רכבו עמד והמתין שהדרך הראשית בחניון תתפנה כשלפתע הנתבעת 1 שפנתה שמאלה פגעה ברכבו.

עדות התובע, נתמכת בעדות הנתבעת 1 עצמה לפיה הודתה כי בעת התאונה פנתה שמאלה לחניה.

בנוסף, התובעת 1 הודתה כי לא הבחינה בתובע קודם לקרות התאונה. קרי, לא הבחינה בו נוסע לאחור. מכאן שלמעשה לא הציגה כל גרסה עובדתית נגדית לטענת התובע כי היה בעצירה מלאה, בעת שהנתבעת 1 פנתה שמאלה, עובדה, שכאמור, איננה נתונה במחלוקת בין הצדדים.

שנית, תמונות הנזק מתיישבות עם גרסת התובע לפיה התאונה ארעה באופן שתיאר קרי, פגיעה של רכב הנתבעת ברכב התובע תוך יצירת שפשוף. גם מצב הרכבים לאחר התאונה, מעיד כי גרסת התובע נכונה, שכן בתמונות נראה בבירור כי התובע איננו מצוי במפרץ חניה, אלא במרכז הכביש.

לאור האמור, משקיבלתי את גרסת התובע לאופן קרות התאונה, סבורה אני כי היה על הנתבעת 1 שפנתה שמאלה בחניון לעבר מקום החניה, להבחין ברכב התובע העומד במקום בעצירה מלאה וממתין כי הדרך תתפנה, ועל הנתבעת 1 היה לנקוט באמצעים הדרושים ע"מ שלא לפגוע בו. משלא עשתה כן, היא האחראית לקרות התאונה.

7. סוף דבר, התביעה מתקבלת. התביעה שכנגד נדחית.

הנני מורה לנתבעות לשלם לתובע סך של 3,313 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 1.1.13 ועד לביצוע התשלום בפועל.

בהתחשב בנסיבות העניין, יישאו הנתבעות בהוצאות משפט בסך 500 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, י"ד אב תשע"ג, 21 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: