לילא נ' עוויוי

החלטה

1. בפני בקשה למתן צו מניעה זמני המכוון נגד המשיב והמורה לו להימנע מפינוי המבקשת ובני משפחתה מדירה הממוקמת ברחוב אלמקדסי בואדי אלזו'ז בירושלים (להלן: הדירה). בכתב תביעתה, עותרת המבקשת לסעד הצהרתי לפיו פסק דין שניתן בת.א. 12051/07, במסגרתו התקבלה תביעת המשיב לסילוק ידי בעלה של המבקשת מהדירה, אינו בר אכיפה כנגדה.

2. להליך שבכותרת קדמו הליכים רבים ומסועפים בין המשיב לבעלה של המבקשת. לצורך הבקשה שלפני, די שאציין בתמצית כי המשיב הגיש נגד בעלה של המבקשת תביעה בסדר דין מקוצר לפינוי הדירה. בעלה של המבקשת לא התייצב לדיון שנקבע ואף לא לדיון נדחה מבלי לצרף אישורים רפואיים כפי שנדרש. לפיכך דחה בית המשפט את בקשתו למתן רשות להתגונן (החלטת הרשמת תמר נמרודי מיום 8.4.08). ביום 13.4.08 ניתן פסק דין בהעדר הגנה אשר במסגרתו הורה בית המשפט על סילוק ידו של בעלה של המבקשת מהדירה. יצוין כי בקשה של המבקשת להצטרף להליך זה נדחתה. לאחר מתן פסק הדין הגיש בעלה של המבקשת הליכים רבים אשר תכליתם היה לבטלו. למרות שנתנו לו הזדמנויות לבטלו בכפוף להפקדת סכום כספי, הוא נמנע מכך ופסק הדין הפך חלוט.

3. בהליך נשוא בקשה זו הגישה המבקשת תביעה לפסק דין הצהרתי לפיו פסק הדין לסילוק ידו של בעלה מהדירה אינו ניתן לאכיפה כלפיה. במסגרת זו הוגשה הבקשה שלפני למתן סעד זמני. בתצהיר מטעם המבקשת נטען כי אביו המנוח של המשיב, אחמד סאלם עוויווי, השכיר לבעלה את הדירה בשנת 1981 תמורת 1,650 דינר לשנה. הדירה לא היתה ראויה לשימוש והמבקשת שיפצה אותה. היא ערכה את השיפוץ ללא סיוע מבעלה שהוא חולה סכיזופרניה. אביו המנוח של המשיב חב חוב ארנונה בגין שנים קודמות על הדירה. הוא פנה למבקשת וביקש שתשלם חוב זה ובתמורה יוכר אותו סכום ושיפוץ הבית כדמי מפתח. המבקשת שילמה את הסכום ודמי השכירות הופחתו ל-300 דינר לשנה במקום 1560 דינר. אביו המנוח של המשיב נפטר והיא המשיכה לשלם למשיב את אותו סכום. על רקע האמור טוענת המבקשת כי זכותה להחזיק בדירה היא עצמאית ונפרדת מזו של בעלה שכן היא בבחינת דיירת מוגנת בגין תשלום דמי מפתח. המשיב מתנגד לבקשה.

4. ביום 4.3.13 התנהל בפני דיון בבקשה למתן צו מניעה זמני במעמד הצדדים. במסגרת זו, נחקרה המבקשת על תצהירה. לבקשת ב"כ המבקשת הוגשו סיכומים קצרים בכתב.

5. השיקולים המרכזיים שעל בית המשפט לשקול במסגרת בקשה לסעד זמני הם שניים: האחד – סיכויי התביעה העיקרית, קרי, האם עומדת שאלה רצינית לדיון או שמא מדובר בתביעת סרק על פניה. השני – מאזן הנוחות בין הצדדים (תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר, פ"ד נו(1) 529 (2001); רע"א 5114/05 מינהל מקרקעי ישראל נ' חאן מנולי בע"מ [פורסם בנבו] 23.8.05; רע"א 5288/07 נפטי נ' באר טוביה מושב עובדים להתיישבות שיתופית חקלאית בע"מ [פורסם בנבו] 25.6.07)

6. אשר לסיכויי התביעה. לכאורה יש טעם בטענת המבקשת לפיה בנסיבות העניין אין היא מנועה מלהגיש תביעה בעניין זכויותיה בדירה מכוח מעשה בית דין. זאת, בין היתר, בשים לב לכך שהבקשה שהגישה המבקשת להצטרף להליך שהתנהל בין המשיב לבעלה נדחתה, וההליך הסתיים מבלי שהתביעה נדונה לגופה.

7. חרף האמור, על פני הדברים, ולצורך הבקשה שלפני, ספק בעיני אם טענותיה של המבקשת ראויות לבירור במידה המצדיקה היעתרות לבקשה לסעד זמני. כאמור, המבקשת טוענת לזכות עצמאית בדירה מכוח דיירות מוגנת. ברם לא צורף על ידה הסכם מקורי לדיירות מוגנת בינה לאביו המנוח של המשיב למרות שאין ספק כי מדובר במסמך מהותי אשר היה צריך לצרפו לכתב התביעה (תקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). המבקשת צרפה לכתב התביעה שני הסכמי שכירות, אחד משנת 1981 והשני משנת 1983 (שלפי טענתה הוא הסכם מזוייף). מבלי להביע עמדה לגבי האותנטיות של הסכמים אלה, המבקשת אינה חתומה עליהם אלא בעלה. לא צורפה כל ראייה לפיה בעלה של המבקשת לוקה במחלת נפש (צורף מסמך שאינו ערוך כחוות דעת או תעודה רפואית במסגרתו נכתב כי אחיו סובלים ממחלת הסכיזופרניה ואילו הוא סובל מהתקפי חרדה נוכח חששו ללקות במחלה זו). אף לא צורפה ראייה כלשהי המעידה על תשלום חוב הארנונה. אשר לשיפוצים, לפי האמור בהסכמים, הדירה מתוארת כנכס במצב טוב והשוכר אינו זכאי לקבל מהמשכיר שיפוי בגין הוצאות שהוציא לשיפוץ המושכר. בנסיבות אלה, קיים קושי לקבוע, בשלב זה של ההליך ולצורך הבקשה שלפני, כי ישנן ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תובענה.

8. אשר למאזן הנוחות. אכן יש ליתן משקל לכך שהמשיב ניהל הליכים רבים וממושכים לסילוק ידו של בעלה של המבקשת מהדירה ועתה הוא נאלץ לנהל הליכים גם נגד המבקשת. לטענת ב"כ המשיב, מדובר באדם מבוגר ונכה אשר נגרמים לו נזקים רבים עקב סירובם של המבקשת ומשפחתה לפנות את הדירה. יחד עם זאת, המדובר בענייננו בפינוי דירת מגורים של המבקשת ובני משפחתה בה הם גרים מזה למעלה משלושים שנה. פינוי דירת מגורים הוא מטבע הדברים מהלך הפוגע באופן קשה במשפחת המבקשת. יש אף יסוד סביר להניח כי לאחר פינוי המבקשת ומשפחתה מהדירה עלול להיווצר קושי של ממש להשיב את המצב לקדמותו באם התביעה העיקרית תצלח. במצב דברים זה, דומה ש"מקבלית הכוחות" בין עוצמת הטענות למאזן הנוחות מטה את הכף לטובת המבקשת.

9. בשים לב לכלל נסיבות העניין, אני נעתרת לבקשה להותרת הצו הזמני על כנו בכפוף לכך שהמבקשת תוסיף ותפקיד ערבון כספי בסכום של 40,000 ₪ או ערבות בנקאית בלתי מוגבלת בזמן בסכום דומה (בנוסף לסכום שהופקד זה מכבר). יצוין כי סכום זה נקבע בהתחשב במצבה הכלכלי הנטען של המבקשת אשר התקשתה לגייס את סכום שכבר הופקד.

10. הערבון יופקד עד יום 30.4.13 כתנאי להמשך תוקפו של צו המניעה. לא יופקדו הערבון במועד - יפקע צו המניעה מאליו ללא צורך בפנייה נוספת.

11. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ט ניסן תשע"ג, 30 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: