ליכטר ואח' נ' רינגל ואח'

פסק דין

1.שתי גירסאות נוגדות עומדות זו מול זו במשפט זה: התובע והנתבע שכנגד (להלן "התובע") טוען שיש לו 50% של מניות חברה משותפת לו ולנתבע. לעומתו, הנתבע והתובע שכנגד (להלן "הנתבע") טוען כי לו יש 67% ממניות החברה, ולתובע - 33% מהן. המניות בחברה משקפות את חלקיהם של הצדדים במשפט בחלקת אדמה, אותה הם מבקשים למכור. איזה חלק יש לכל אחד מהם במניות החברה, זוהי המחלוקת, עובדתית בעיקרה, העומדת להכרעתי בפסק דין זה.

רקע עובדתי, שאינו במחלוקת

2.התובע והנתבע הם בעלי המניות של חברה בשם "נירים עיבודים חקלאיים (1976) בע"מ" (להלן - "החברה") אשר עסקה בזמנו במתן שירותי חקלאות לקיבוצים ולפרטים, בעיקר בהשאלת ציוד כבד לעבודת החקלאות והפעלתו במהלך הקציר. היא הוקמה על ידי התובע והנתבע ב-28/5/1976. עם הקמתה, הסכימו התובע והנתבע להיות שותפים שווים בחברה ובמניותיה. כן הסכימו הצדדים כי חתימת כל אחד מהם בצירוף חותמת החברה, תחייב את החברה.

עם הקמת החברה, נרשמו התובע והנתבע ברישומיו של רשם החברות כבעלים של 100 מניות כל אחד מהם, דהיינו חלקם בחברה היה שווה.

3.במסגרת פעילותה רכשה החברה בשנת 1979 מגרש ברמת ישי הידוע כגוש 11179 חלקה 9 (להלן "המגרש"). כיום רכושה היחיד של החברה הוא אותו מגרש.

4.החברה חדלה מכל פעילות עוד בשנת 1983. עם חלוף השנים, בהעדר תשלום האגרות ועמידה בתנאי התקנות, נמחקה החברה ביום 20/6/85 מפנקס החברות.

התובע עזב את הארץ בתחילת שנות השמונים, ומאז הוא מתגורר בגרמניה.

עם הפסקת פעילותה של החברה, מכר הנתבע את רכושה, למעט המגרש, ולטענתו שילם בתמורת הרכוש את חובה לבנק.

5.בשנת 2009 לערך, ככל הנראה משעלה ערך המגרשים באזור המצאו של המגרש נשוא דיוננו, ביקש הנתבע למכור את המגרש לעד פורמן. פורמן, שהיה מכר גם של התובע, הצליח ליצור עמו קשר טלפוני, אל ביתו של התובע בגרמניה. התובע הסכים למכור את חלקו במגרש לפורמן, אולם אז התעוררה השאלה שבמחלוקת – מהו חלקו של התובע במניות החברה.

לפני מכירתו של המגרש, היה הכרח להחיות את החברה, שכן החברה היתה רשומה כבעלים של המגרש. הנתבע פעל להחייאת החברה ושילם את כל האגרות הנחוצות לצורך כך. הנתבע אף פנה בתובענה לבית המשפט המחוזי בחיפה, בעקבותיה ניתן צו להחייאת החברה. בד בבד עם ההליכים להחייאת החברה, רשם הנתבע את הפרוטוקול אצל רשם החברות, והתוצאה היא שעל פי הרישום כיום הנתבע הוא בעלים של שני שליש המניות, והתובע של שליש מהן.

6.המכירה לא יצאה לפועל עקב המחלוקת בין התובע והנתבע באשר לחלקו של כל אחד במניות החברה ובעקבותיה בבעלות על המגרש ובתמורה שיקבל כל אחד מהם כתוצאה ממכירתו.

הנתבע טען שיש לו שני שלישים מהמניות, והסתמך בטענתו זו, על פרוטוקול של האסיפה הכללית של החברה (להלן - "הפרוטוקול"), שנחזה להיות חתום גם על ידי התובע ושנעשה לכאורה בתאריך 20/9/76. על פי פרוטוקול זה הוקצו לנתבע עוד מאה מניות מההון הרשום הבלתי נפרע של החברה (נספח ז' לכתב התביעה). עם הקצאת 100 מניות נוספות לנתבע, דולל חלקו של התובע, והוא נותר בעלים של שליש ממניות החברה.

עוד נקבע בפרוטוקול זה, כי זכות החתימה בחברה תהיה אך ורק של הנתבע בתוספת החותמת של החברה.

התובע הכחיש כי חתם על מסמך זה וטען כי הוא זוייף. פרט לטענה זו לא העלה התובע נגד המסמך כל טענה אחרת (כגון התיישנות), ולפיכך השאלה שעלי להכריע בה היא, כאמור, בעיקרה עובדתית - גירסתו של מי אמינה יותר.

ההליכים שננקטו והסעדים הנדרשים

7.בתובענה נתבקשתי לחייב את הנתבע שלא לקפח את יתר בעלי המניות; להורות לנתבע שלא לפעול אלא עם צירוף חתימתו של התובע על כל פעולה של החברה (וזאת עקב הודעתו של הנתבע כי יפעל על פי הסמכויות שניתנו לו בפרוטוקול); להורות על החזרת מעמדו של התובע כבעל מחצית המניות בחברה ולהורות על סעד הצהרתי, לפיו ההוצאות בגין כל פעולה שביצע הנתבע כאשר פעל לבדו, יושתו עליו.

8.הנתבע הגיש תביעה נגדית למתן פסק דין הצהרתי לפיו הוא בעלים של שני שלישים של המניות בחברה. הנתבע טען שעבור החייאת החברה נאלץ לשלם חובות לרשם החברות, אגרות למשך כל השנים, אגרות בימ"ש ושכ"ט עו"ד.

עוד טען הנתבע כי פעל לתיקון רישום מוטעה של החכירה, שנרשמה במלואה, תוך התעלמות מקניינה של החברה, על שם צד ג', וכן על מנת לעדכן את הרשויות באשר להיתרי בניה שניתנו לצד ג' שלא כדין, עקב הטעות או הפלישה.

על אף ההתייחסות הנרחבת של הנתבע בכתב התביעה שכנגד להוצאות שהוציא, לא נדרשה החזרתן לו או הצהרה כי על התובע להשיבן לו. לפיכך, למעשה, היתה התביעה שכנגד מיותרת, שכן גם במסגרת התביעה עלי לדון בטענתו של התובע, כי הוא בעלים של מחצית המניות בחברה.