לייפר אייל ואח' נ' אלהרם חברה לבנין ופיתוח בעמ ואח'

החלטה

בתיק זה ניתן פסק דין ביום 21/11/10. על פי פסק הדין נדחתה תביעת התובעים כנגד הנתבע 4, זאת לאחר שב"כ התובעים התייצב לדיון ביחד עם התובעים והם ביקשו, במעמד הדיון, לדחות את התביעה.

ב"כ התובעים ביקש בדיון כי חרף דחיית התביעה לא יחוייבו התובעים בהוצאות וביקש לטעון בעניין זה בכתב. ב"כ הנתבעים טען כי יעמוד על פסיקת הוצאות ובסופו של דבר הגישו הצדדים טיעונים כתובים לעניין ההוצאות ואלה מונחים כעת בפני.

לטענת התובעים, אין לחייב אותם בהוצאות הנתבע 4, זאת משום התנהלות הנתבע בעניינים נשוא התביעה, כאשר בעניין זה טוענים התובעים כי הנתבע 4 השמיט מידע מהותי, נהג בחוסר תום לב ובהעדר גילוי נאות. התובעים טוענים גם כי במועד הגשתה היתה התביעה מוצדקת והכרחית וכי הגיעו בסופו של דבר להסדר פשרה שתוצאתו חסכון בזמן שיפוטי ומניעת התמשכות ההליכים באופן שיש בו גם חסכון בזמן ומשאבים לנתבע 4.

עם כל הכבוד לא ירדתי לסוף דעתו של ב"כ התובעים כשטען בסעיף 5 לסיכומיו בעניין ההוצאות, כי "אמנם התביעה נדחתה בהסכמת התובעים אולם דחיית התובענה נוגדת את תקנת הציבור".

התובעים לא רק הסכימו לדחיית התביעה, אלא הם שביקשו את דחייתה ובנסיבות האלה לא ברור כיצד הם יכולים לטעון כי דחיית התביעה נוגדת את תקנת הציבור.

למעשה, ובניגוד לדברים שנכתבו בסיכומי התובעים, דחיית התביעה אין מקורה בהסדר פשרה אלא שהתובעים ביקשו מפורשות את דחיית התביעה כפי שהדבר עולה באופן מפורש מפרוטוקול הדיון. אמנם, מלכתחילה הציעו התובעים לנתבע 4 כי התביעה תדחה ללא צו להוצאות, אך הנתבע 4 סרב להצעה זו וגם עניין זה פורט באופן מפורש על ידי ב"כ התובעים בדיון (עמ' 3 שו' 12).

לא ברור גם כיצד, בנסיבות האלה, מהינים התובעים לטעון כי יש חוסר תום לב בדרישת הנתבע 4 לדחיית התביעה.

כפי שעולה באופן מפורש מפרוטוקול הדיון התביעה נדחתה לא בעקבות דרישת הנתבע 4, כי אם בעקבות בקשתם המפורשת של התובעים.

מאחר שהתביעה נדחתה, לבקשת התובעים, אין מקום לדון בטענות התובעים כפי שפורטו בתביעה או במהלכה וודאי שאין מקום לקבוע קביעות עובדתיות כאלה ואחרות רק על בסיס טענות התובעים בסיכומים שהגישו לעניין ההוצאות וכאשר התובעים נמנעו תקופה ארוכה מלהגיש תצהירי עדויות ראשיות ובסופו של דבר לא הגישו כלל תצהירים כאלה.

בנסיבותיו של תיק זה לא ראיתי מקום לפטור את התובעים מהוצאות הנתבע 4.

לתובעים ניתנו ארכות רבות להגיש תצהירי עדויות ראשיות מטעמם, וזאת חרף העובדה שבקשותיהם בעניין הזה הוגשו באופן שגרם לדחיית דיונים שנקבעו לשמיעת הראיות. אכן, בחלק מההחלטות שבהן ניתנו ארכות כאלה לתובעים, צויין כי התמשכות ההליכים, שמקורה במחדלי התובעים שלא הגישו תצהירים במועד, תילקח בחשבון בעת פסיקת הוצאות בתום ההליך, ואולם, בפועל לא מנע בית המשפט מהתובעים הגשת תצהירים מטעמם וניתנו להם, כאמור, ארכות חוזרות ונשנות בעניין הזה. על פי ההחלטה מיום 2.12.09 היה על התובעים להגיש תצהירי עדויות ראשיות מטעמם עד ליום 30.1.10 והדיון נקבע לשמיעת ראיות ליום 13.6.10.

התובעים לא הגישו תצהירים במועד. ביום 17.3.10, חודשיים לאחר המועד שבו היה עליהם להגיש תצהירים מטעמם, הגישו בקשה להאריך להם את המועד להגשת התצהירים. על פי החלטה היה עליהם להעביר את הבקשה לתגובת הנתבע 4 שתוגש בתוך 20 יום. בהחלטה מיום 7.4.10 ציינתי כי התיק הובא בפני למעקב והתברר כי טרם הוגשו תצהירי מי מהצדדים. צויין גם כי אם לא ניתן יהיה לשמוע ראיות בשל מחדלי הצדדים מלהגיש תצהיריהם, אשקול חיוב בהוצאות.

בעקבות החלטה זו, שלחו התובעים, ככל הנראה, את הבקשה לנתבע 4 וביום 15.4.10 הוגשה תגובתו. בעקבות תגובה זו, הגישו התובעים ביום 13.5.10 בקשה נוספת להאריך להם את המועד להגשת התצהירים וכן בקשה לדחות את המועד שנקבע לשמיעת ראיות. בעקבות בקשה זו נדחה המועד שנקבע לשמיעת ראיות ובמקומו נקבע מועד אחר, ליום 21.11.10 (ראה החלטה מיום 24.5.10). בהחלטה קצבתי מועדים חדשים להגשת תצהירי הצדדים ולפיהם היה על התובעים להגיש תצהיריהם עד ליום 1.8.10 כשהפגרה במניין המועדים.

התובעים לא הגיש תצהיריהם גם במועד הזה וביקשו, בבקשה שהוגשה ביום 5.8.10, להאריך להם את המועד להגשת תצהירים מטעמם. בקשתם נענתה בכפוף לכך שמועד הדיון לא יידחה. התצהירים לא הוגשו גם במועד החדש וביום 2.11.10, כשבועיים לפני מועד ההוכחות, הגישו הצדדים בקשה נוספת לדחיית מועד ההוכחות בנימוק שמתנהל ביניהם מו"מ. בקשה זו נדחתה בשל מועד הגשתה.

לדיון מיום 21.11.10 התייצבו לכן התובעים כשאין בתיק בית המשפט תצהירי עדויות ראשיות מטעמם, וזאת חרף הארכות הרבות שניתנו להם בעניין זה.

כבר בפתח הדיון ביקשו התובעים לדחות את התביעה. בנסיבות האלה, לא ברור כיצד טוענים התובעים, בסעיף 12 של הטיעונים מטעמם, כי ניתן היה לרפא את הפגם, באי הגשת התצהירים, על ידי פסיקת הוצאות, כאשר התובעים כלל לא ביקשו סעד כזה בפתח הדיון וגם לא במהלכו ולמעשה הם מציינים מפורשות בסעיף 18 לטיעוניהם כי דחיית התביעה מקורה בחששם לחיובם בהוצאות.

משמע, שהתובעים כלל לא היו מעוניינים בהחלטה לפיה יותר להם להגיש תצהירים בכפוף לפסיקת הוצאות.

התנהלות התובעים, שביקשו ארכות רבות להגשת התצהירים מטעמם, כאשר לאורך כל התקופה הזו הגישו בקשות רבות שעליהן נדרש הנתבע 4 להגיב, ובכלל זה בקשות למתן צווים לגילוי מסמכים, בקשות שעניינן בזיון בית המשפט, ובקשות נוספות, אילצה את הנתבע 4 להגיב וגררה אותו בכך להוצאות נוספות ומיותרות והכל כאשר מתברר עתה כי התובעים כלל לא התכוונו, ככל הנראה, להגיש תצהירי עדויות ראשיות מטעמם, שאם לא כן, היו מגישים אותם זה מכבר.

בנסיבות האלה, אין מקום לפטור את התובעים מהוצאות הנתבע 4.