ליילן נ' מרכז רפואי תל אביב ע"ש א. סוארסקי

החלטה

מונחת לפני בקשת התובע לראות במסמך שהוגש מטעמו של ד"ר גורן כחוות דעת מטעמו, או לחילופין למינות מומחה מטעם בית המשפט במימון הנתבעת.

לטענת התובע סוגיית חסרון הכיס הוכרה בפסיקה, ולעניין זה צירף תצהיר מטעמו. עוד טען התובע כי במקרה הנדון הוכח כי אין המדובר בתביעת סרק וזאת בהתאם למכתבו של ד"ר דורן לפיה במקרה הנדון קיימת רשלנות רפואית של הנתבעת.

בתצהירו טען התובע כי הוא פנסיונר המתקיים מקצבת ביטוח לאומי והשלמת הכנסה של אשתו. עוד טען התובע כי הוא גר בדירה בתל אביב בדמי מפתח. בהתאם להצהרתו מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו להפוך את האישור הרפואי המצוי בידיו לחוות דעת רפואית, וכי איסוף הכסף עבור חוות דעתו של ד"ר גורן היה קשה עבורו. לטענת התובע בשל מצבו הכלכלי אינו יכול לגייס את הסכום הנדרש.

על כן עתר התובע להסתפק באישור הרפואי של ד"ר גורן או לחילופין למנות מומחה מטעם בית המשפט במימון הנתבעת.

הנתבעת הגישה תגובה לבקשה וטענה כי העדר יכולת כלכלית של התובע לתמוך תביעתו בחוות דעת מטעמו אינה טעם מיוחד אליו מכוונת תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 .

עוד טוענת הנתבעת כי במקרה הנדון התובע כלל לא הוכיח חסרון כיס. התובע לא טרח לנקוב בעלות הנדרשת למימון חוות הדעת, ולא פירט כיצד מימן את חוות הדעת מטעם ד"ר גורן.

עוד טוענת הנתבעת כי התובע לא הצביע על ניסיונות לגייס כספים ממקורות אחרים. עוד טענה הנתבעת כי חרף העובדה כי התובענה הוגשה לפני שנתיים בחר התובע להגיש תדפיס חלקי המתייחס לחודשיים בלבד, פברואר-מרץ 2013, וכאשר מתדפיסים אלו עולה, כי קיימת הפקדה מידי חודש בסך של 600 ₪ לפיקדון, אשר עומד בזכות של 26,000 ₪.

בנוסף טענה הנתבעת, כי התובע לא פירט האם יש ברשותו קרן פנסיה, מה מצבו המשפחתי, מצב ילדיו וקרוביו, וכן לא פירט רכושו ורכוש קרובי משפחתו, וכן לא ציין האם פנה אליהם לצורך קבלת עזרה.

התובע הגיש תגובתו וטען כי קיימת פסיקה ענפה אשר קבעה, בין היתר, כי חסרון כיס לכשעצמו מהווה טעם מיוחד, לעניין זה הפנה התובע לרע"א 8998/10 אלישע בע"מ נ' זובידאת, רע"א 1358/12 מרכז רפואי רבין נ' עיזבון המנוח שלמה אייזנבך.

עוד טען התובע כי די במסמכים אשר צורפו על ידו כדי להוכיח חסרון כיס.

דיון והכרעה

סמכותו של בית המשפט למינוי מומחים ולמתן פטור מהגשת חוות-דעת מומחה מוגדרת בפרק י"א לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). שתי התקנות הרלוונטיות לענייננו הן תקנות 127 ו- 130, וזו לשונן:

תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 קובעת כי :

"רצה בעל דין להוכיח ענין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי הענין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן - חוות דעת); אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

תקנה 130 לתקנות קובעת כי :

"(א) בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם, למנות מומחה או מומחים לעניין במחלוקת בין בעלי הדין (להלן - מומחה מטעם בית המשפט)".

כבר נקבע כי בנסיבות מיוחדות שילובן של תקנה 127 ותקנה 130 מאפשר לבית המשפט לפטור בעל דין מהגשת חוות דעת מטעמו ולמנות מומחה מיוזמתו. ראו רע"א 10251/02אפרים כץ חמים וטעים נ' דואני (פורסם במאגרים המשפטיים, מיום 09.1.03). וראו גם רע"א 10251/02 אפרים כץ חמים וטעים נ' דואני, פ"ד נז (1) 797.

עוד נקבע בפסיקה כי חסרון כיס של מבקש יכול להוות טעם ראוי למינוי מומחה מטעם בית המשפט (לעניין זה ראו רע"א 8015/96 צור שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' בוריסי (פורסם במאגרים המשפטיים, 30.3.97). עם זאת יש לשקול כל מקרה לגופו ולא בנקל ייעתר בית המשפט לבקשה ממין זו שבפניי.

במקרה הנדון ולאחר שעיינתי במסמכים שהונחו בפני אני קובעת כי דין הבקשה להדחות.