לייכטר ואח' נ' הכט

החלטה

1.בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד המבקש בהעדר הגנה ביום 3.7.13.

המדובר בתביעה כספית על סך של 515,306 ₪, בגין מעשים שונים המיוחסים למבקש, במסגרת התקשרות הצדדים להקמתו של מיזם משותף הפועל כחברה שהוקמה במשותף ע"י הצדדים, ואשר מטרתם כנטען נישול המשיבים מזכויותיהם בחברה.

המשיבים מעלים כנגד המבקש טענות להפרות של הסכם ההתקשרות ואף טענות לפעולה במרמה, זיוף והברחת נכסים.

המצאת כתב התביעה למבקש, על יסודו ניתן פסק הדין, בוצעה ע"י הדבקה לאחר שלא נמצא איש בבית בשלושה ביקורים שנערכו.

המבקש טוען כי אין יסוד לטענה זו וכי מעולם לא קיבל לידיו את כתב התביעה, בין אם בהדבקה או בכל דרך אחרת, ואף שנפגשו המבקש והמשיב 2 במסיבת חתונה לאחר המועד בו לכאורה לא עלה בידי השליח לבצע את המסירה (ועל כן הודבקה כנטען) לא טרח האחרון ליידעו בדבר הגשת התביעה.

2.כידוע, בבקשות מסוג זה, מאחר ושאלת קבלת המסירה בפועל בידי הנתבע אינה ברורה, יש מקום לבחינת הסיבה למחדל בגינו לא הוגש כתב ההגנה וחשוב מכך, לבחינת שאלת סיכויי ההגנה.

עמדת המוצא עפ"י ההלכה הנוהגת בסוגיה, גורסת כי יש להעדיף, דרך כלל, את השגת המטרה העיקרית של עשיית משפט צדק על פני מגמה של שמירה קפדנית על כללי הפרוצדורה.

אמנם, יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו, אולם הדבר נעשה תוך שימת לב לעקרון היסוד השזור בפסיקת בתי המשפט בדבר זכות הגישה לערכאות, הנתפסת כזכות בעלת אופי חוקתי, אשר אין לפגוע בה אלא לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש, ולפיכך תוך מתן דגש על הצורך במתן יומו של בעל דין בבית המשפט.

יפים לענייננו דברי כב' הש' א' פרוקצ'יה ברע"א 00/ 8292 גבריאל יוספי נ' שמואל לוינסון (ניתנה ביום 27.2.01, לא פורסמה):

"ההתייחסות להליך ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד נעשית על רקע ההכרה הבסיסית בקיומה של זכות גישה חוקתית לכל אדם לערכאות המשפט. זכות זו משקפת הכרה חוקתית בזכותו של הפרט לקיים דיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט. האופי החוקתי של זכות הגישה לערכאות מקרין על הפרשנות העקרונית הניתנת להוראות סדר הדין, ומשליך על אמות המידה להפעלת שיקול הדעת השיפוטי המיושמות ביחס להסדרים הדיוניים הספציפיים. בכלל זה יש לדבר השלכה גם על המבחנים מתי ובאלו נסיבות ראוי לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד מבלי שלצד האחר ניתן יומו בבית המשפט להעלות את הגנתו." 

במסגרת השיקולים, יש להביא בחשבון גם את מידת הפגיעה בציפייתו של בעל הדין שכנגד ביחס לסופיות ההליכים, ובמקרה שלא נתגבשה ציפייה כאמור יש ואפשר להכיר אף בטעות של בעל הדין (ויש הגורסים שאף בטעות העולה כדי התרשלות מצידו).

ר' בש"א 5925/01 נסימי נ' הודיה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, פ"ד נ"ו (1) 193.

ציפייה כאמור אינה מתגבשת לשם הדוגמא כאשר מתנהלים ממילא בין הצדדים הליכים נוספים או שישנו חשש בעל יסוד לאי ידיעת הנתבע על דבר קיומו של ההליך.

בנסיבות הנטענות, לרבות ההיכרות בין הצדדים, משמדובר בהדבקה והמבקש טוען כי לא מצא כל הדבקה כאמור, למצער מתעורר ספק בשאלה האם נעשו מאמצים מספקים לאיתור המבקש לשם המסירה ובשאלת ידיעתו על קיום ההליך.

3.אמנם, יכול כי לפתחו של המבקש רובץ המחדל, ואולם, לא שוכנעתי כי הדבר נובע מתוך זניחת ענייניו או זלזול בהליך, ובנקודה זו לא מצאתי כי יהא זה נכון וצודק לדקדק עם המבקש תוך היצמדות חסרת פשרות לכללי הפרוצדורה.

יצוין, כי רבות נפסק באשר לצורך לנהוג גמישות ביישום הפרוצדורה כאשר שורת הצדק מחייבת כן, ובמיוחד מקום שניתן לרפא את הפגם ע"י פסיקת הוצאות הצד שכנגד.

עמדה כאמור, שיש בה מן האיזון הנדרש במצבים כגון אלה, הובעה בבש"א 6708/00 אהרון נ' אהרון, פ"ד נד(4) 702:

"סדרי הדין הם משרת יעיל, אך אדון מסוכן. התעלמות מהם היא מסימני ההיכר של שיטה רופפת ופרומה, אך דבקות-יתר במקום שבו נדרשת התחשבות עלולה להיתפס כקפריזית ושרירותית. סדרי הדין נועדו לצנן אך לא להקפיא, לווסת ולנתב אך לא לשתק. בסופו של יום, סדרי הדין נועדו להגשים זכויות מהותיות, ואלה צריכות לעשות את שלהן. גישה מהותית מרחיבה, שתום-הלב הוא ממי התהום שלה, אינה יכולה להיות מלווה על-ידי סדרי דין קפוצים ונוקשים יתר על המידה. התרבות המשפטית נבחנת לא רק על-ידי הזכויות המוגנות; לעתים דווקא דרכי הגישה הן המהוות בבואה אמיתית למצבו של המתדיין."

4.הדברים נאמרים שכן בכל הנוגע לסיכויי ההגנה, כמובן מבלי שניתן יהא לקבוע דבר לגופה של התובענה בשלב זה, הרי שמעיון בטענות המבקש, ומבלי שתשתמע קביעת עמדה באשר לעניינים הטעונים הוכחה, עולה לכאורה תמונה של הגנה אפשרית, לפחות באשר לחלקן של הטענות, אשר יש בה כדי להצדיק במכלול הנסיבות מתן יומו של המבקש בבית המשפט ע"י ביטול פסק הדין שניתן נגדו במעמד צד אחד.