לייזרוביץ נ' הרשות לזכויות ניצולי השואה משרד האוצר

פסק דין

העוררים הם קרובי משפחה אשר שהו בתקופת הרדיפות ברומניה. הם הגישו תביעות לפי חוק הטבות לניצולי שואה תשס"ז- 2007 (להלן החוק) ולבקשתם אוחד הדיון בעררים. נציין כי עוררת מס 1, מינה לייזרוביץ, לדברי בא כוחה ואחיה-העורר 3, הינה במצב דמנטי והאח- פרד לייזרוביץ הוא האפוטרופוס שלה.

להלן עיקרי גרסאות העוררים 2 ו-3

מטיה הרשקוביץ (להלן עוררת 2)

הפרטים שמסרה בטופס התביעה: נולדה ב- 1930 בבוצ'צ'יה ברומניה. בתקופת הרדיפות היתה בגטו בבוצ'צ'יה ומשפחתה גורשה לגטו בבוטאשן. אביה נלקח לעבודה. עלתה ארצה ב- 1965.

בעדותה בפני הועדה כי ב- 1941 נלקחה עם אביה ע"י חיילים רומנים וגרמנים לבוטאשן שם שוכנו בבית סגור ולא ניתן להם לצאת. במקום זה פגשה את בני הדודה העוררים 1 ו-2 ואת אימם. הם נשארו במקום מספר חודשים ואח"כ נלקחו למחנה לאורדה. על המחנה מספרת העוררת: "מחנה סגור מסביב עם חייל עם רובה, אני הייתי בת 11, נתנו לי עבודה לעשות כלים, לעזור להם. אבא שלי הלך לעבוד בכבישים ושם הוא מת מטיפוס." (עמ' 2 ש' 12 ואילך). לאחר מות אביה הדודה, אמם של העוררים האחרים, טיפלה בה.

בחקירתה הנגדית נשאלה מדוע לא הזכירה את הדודה וילדיה ואת מחנה העבודה עד לשלב מתן העדות בפני הועדה ולא היתה לה לכך תשובה. עוד אמרה כי במחנה היו גברים ונשים שהיו מיעוט.

פרד לייזרוביץ (להלן עורר 3)

הפרטים שמסר בטופס התביעה: נולד בשנת 1938 בבוצ'צ'יה ברומניה. עלה לישראל ב- 1964. הגרסה הרשומה בטופס על הקורות אותו בתקופת הרדיפות, זהה לחלוטין לדברים שנכתבו בתביעות של שתי העוררת הנוספות ואף באותו כתב יד.

עדותו בפני הועדה: מאחר והיה ילד כבן 3 אינו זוכר את הקורות אותו והדברים ידועים לו מפי אימו. הם נלקחו מבוצ'צ'יה לבוטאשן ומשם למחנה לאורדה: "שם היה גדר סגור, כמו בית עם גדר, שם היה חייל רומני עם רובה שומר במקום הזה, זה סיפור של אימא שלי...בת דודה – מתי הרשוקביץ גם היתה שם...אימא שלי סיפרה לי שהיא עבדה כטבחית שם." (עמ' 5 ש' 17 ואילך).

בחקירתו הנגדית נשאל מדוע לא ציין בתביעתו את הפרטים שמסר בעדותו ועל כך השיב כי לאחר הגשת התביעה: "דיברתי עם בת דודה שלי והיא אמרה שאנחנו היינו ביחד ואני נזכרתי." (עמ' 6 ש' 11). על שאלות נוספות שהוצגו לעורר לגבי שהותו במחנה לאורדה הגיב: "אני הייתי קטן אני לא יודע שום דבר. אני לא זוכר..." (עמ' 6 ש' 28).

טופס התביעה של עוררת 1:

ילדת 1936, עלתה ארצה ב- 1965. דבריה על הקורות אותה בתקופת הרדיפות זהים כאמור לתביעות האחרות.

יצויין כי שלושת התביעות, הזהות לחלוטין בתוכנן, נכתבו באותו כתב יד והוגשו ביחד ב- 31.1.11. לתביעה של עוררת מס' 1 מצורף תצהיר מדצמבר 2011 בו מסרה פרטים זהים לאלה עליהם העידו העוררים האחרים בפני הועדה. עוררת זו כדברי בא כוחה הינה דמנטית ועל כן איננו סבורים כי ניתן לייחס משקל לאמור בתצהירה עליו לא נחקרה שכן לא הופיעה כלל בפני הועדה.

דיון

א. כפי שטוען ב"כ העוררים בסיכומיו, העדות המרכזית בערר זה היא של עוררת 2 וזאת משום שלפי גילה אפשר שיהיה לה זיכרון אישי מהאירועים, בעוד ששני העוררים האחרים היו בני 3-5 בלבד.

ב. אין חולק כי בטופסי התביעה העוררים לא מזכירים כלל שהות במחנה לאורדה שהוא המחנה המוזכר ברשימת קרן סעיף 2 {פריט 815). הרשימה אינה כוללת מחנות בבוצ'צ'יה ובבוטאשן, ועל כן רק שהות בלאורדה יכולה להקנות לעוררים זכאות לתגמולים לפי החוק.

ג. המשיבה הגישה כראיה מטעמה תביעות נוספות שהגישה עוררת 2 בקשר לקורותיה בתקופת מלחמת העולם השנייה:

- הצהרה במסגרת תביעה שהוגשה לגרמניה (צילום המסמך המקורי ותרגומו מאנגלית לעברית). בהצהרה זו סיפרה כי יחד עם כל יהודי העיר בוצ'צ'יה גורשה לבוטשאן "שם עברו עלי כל הרדיפות האנטי יהודיות. נשאתי את הכוכב היהודי...יכולתי לעזוב את הדירה רק בשעות מסויימות ולא יכולתי לשחק במקומות ציבוריים."

כמו כן הוגש עותק תביעתה לועידת התביעות. פרטי הטופס רשומים בשפה העברית, בסעיף 3 לטופס התבקשה העוררת לפרט שמות מחנות העבודה בהם היתה וציינה כי שהתה בבוטאשן.