לייבוביץ נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה לעררים לעניין אי כושר מיום 19.11.13 (להלן - הוועדה), שקבעה כי המערער לא איבד מעל 50% מכושרו להשתכר.

2.למערער, יליד 1959, נקבעה נכות רפואית בשיעור 83%, וזאת בגין הליקויים הבאים: מצב אחרי אוטם שריר הלב, סכרת, מחלת כלי דם כליליים, הפרעת הסתגלות והגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה המותני.

3.הועדה התכנסה בהתאם להוראות פסק-דין בבל 46308-12-12 (כב' השופטת א' רש) מיום 29.8.12 (להלן – פסק הדין), שמצא כי הוועדה לא התייחסה לתלונות המערער בדבר עייפות מתמדת וחוסר שינה ולנכות שנקבעה לו בגין הפרעת הסתגלות, ולא בחנה את השפעת הנכות בתחום הנפשי על יכולתו של המערער להשתלב בעבודות השונות. לפיכך נקבע בפסק-הדין כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים באותו הרכב על מנת שתבחן את השפעת הנכות בתחום הנפשי בגין קשיי הסתגלות וחרדה על יכולתו של המערער להשתלב בעבודות השונות שהוצעו באופן מלא או חלקי, וכפועל יוצא על כושר השתכרותו.

4. לאחר מתן פסק-הדין התכנסה הוועדה לעררים לקביעת דרגת אי כושר ביום 19.11.13, וקבעה כי אינה משנה את דרגת אי הכושר שנקבע בדיון הקודם שערכה ביום 7.11.12.

5.המערער טוען כי הוועדה התעלמה מהוראות פסק-דין וחוזרת למעשה על החלטתה הקודמת, וזאת ללא כל נימוק. עוד נטען כי הוועדה לא התייחסה לחוות-דעת של מומחים בתחום הפסיכיאטריה ובתחום התעסוקה מטעמו.

6.מנגד, טוען המשיב כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. לטענת המשיב הוועדה קובעת כי בקביעת דרגת הנכות התחשבה בכלל ליקוייו של המערער לרבות הנכות בתחום הנפשי, כמו גם בפרמטרים הקבועים בדין, לרבות גיל, השכלה ועבר תעסוקתי. באשר לחוות-הדעת שהציג נטען כי הם מאוחרים למועד פסק-הדין והדרישה להתייחס אליהם לא נכללה בהוראות פסק-הדין.

7.לאחר ששקלתי את טענות הערעור מצאתי כי יש לקבל את הערעור, וזאת מהנימוקים הבאים:

א.הלכה פסוקה היא, כי משמוחזר עניינו של מבוטח על ידי בית הדין לוועדה הרפואית לעררים בפסק דין עם הוראות, על הועדה להתייחס לאמור בפסק-הדין ותו לא (דב"ע (ארצי) נא/29-01 מנחם פרנקל – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד' 160). אם מילאה הוועדה כראוי אחר הוראות פסק הדין, לא ניתן לומר כי נפלה טעות משפטית בהחלטתה. לעומת זאת, במקרים בהם מסתבר כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין בחלקן או לא מילאה אחריהן כראוי – יהיה מקום להתערבות בית הדין.

ב.טרם פסק-הדין קבעה הוועדה בהחלטתה מיום 7.11.12 כך:

"... הוועדה בבואה לדון בכושרו לעבודה מביאה בחשבון גם את גילו, השכלתו, עברו התעסוקתי, השפעת כל ליקוי בפני עצמו, והשפעה מצטברת של כלל הליקויים על כושרו לעבוד. הוועדה עיינה במסמכים הנמצאים בתיק ושוחחה עם התובע שמסר את שנרשם בסעיף ג' לפרוטוקול. לדעת חברי הועדה התובע במצבו הנוכחי מסוגל לעבודה במשרה מלאה ללא מאמצים פיזיים חריגים עם אפשרות לארוחות סדירות, עבודות ניהול, עבודות משרדיות או כל עבודה אחרת שאינה דורשת מאמצים פיזיים המתבצעת בשולחן עבודה באריזה, מיון, הרכבה, שוער בחניון וכד'. לדעת חברי הועדה קיימת ירידת מה בכושרו לעבודה אך בוודאי אינה בשיעור של 50% ויותר. לאור האמור לעיל דוחה הוועדה את הערר".

ג.לאחר פסק-הדין קבעה הוועדה בהחלטתה מיום 19.11.13 כך:

"... בדו"ח הקודם הועדה ציינה כי בבואה לדון בכושרו לעבודה מביאה בחשבון גם את גילו, השכלתו, עברו התעסוקתי, השפעת כל ליקוי בפני עצמו וההשפעה המצטברת של כלל הליקויים הכלולים ב- 83% נכות רפואית (כולל הנכות הנפשית) על כושרו לעבודה.

הועדה קובעת כי התובע במצבו כפי שמשתקף מדו"ח ו.ר.ע ובהתחשב גם בתלונותיו על עייפות וחוסר שינה כפי שבאים לידי ביטוי בסעיף 34(ב) המזכה ב- 10% כולל ההשפעה המצטברת של כל ליקוייו, ובהתחשב גם בכל הפרמטרים שצוינו לעיל ובדו"ח הקודם לרבות גילו, השכלתו ועברו התעסקותי יוכל להשתלב בעבודה במשרה מלאה בתנאים, במגבלות ובסוגי העבודות שצויינו בדו"ח הקודם.

הועדה קובעת שגובה אחוזי הנכות הרפואית בשיעור 83% אינם באים לידי ביטוי בגובה אחוזי הנכות התפקודית מהנימוקים שפורטו לעיל ובדו"ח הקודם. הועדה קובעת שקיימת הפחתת מה בכושו לעבודה אך בודאי אינה בשיעור של 50% ויותר ועל כן הועדה לא מוצאת לנכון לשנות את דרגת אי הכושר שנקבעה בדו" הקודם מיום 7.11.12. הועדה מציינת כי שמעה את תלונות התובע שנרשמו בסעיף ג' לפרוטוקול".

ד.עינינו הרואות כי למעט ההדגשה כי הערכת הוועדה מתייחסת לכלל הליקויים לרבות הליקוי הנפשי – החלטות הוועדה לפני ואחרי פסק-הדין זהות במהותן ובהנמקתן. לא מצאתי בהחלטה נשוא הערעור התייחסות מפורטת ומנומקת בדבר השפעת הליקוי הנפשי על היכולת לעבוד, כפי שנדרש על-פי הוראות פסק-הדין. לעניין זה אין די בכך שהוועדה תציין באופן לאקוני כי התייחסותה הכוללת לקחה בחשבון את הליקוי הנפשי, שעה שהיא נדרשת לפרט ולהסביר כיצד ליקוי ספציפי זה משפיע על יכולת העבודה וההשתכרות של המערער.

ה.לפיכך יש מקום לקבוע כי בהחלטת הוועדה נפל פגם משפטי, שכן אין הוועדה יוצאת ידי חובתה בהפנייה להחלטתה הקודמת ובחזרה עליה.

ו.בנסיבות העניין ולאחר שהוועדה דנה פעמיים בעניינו של המערער, שבה וחזרה על החלטתה, כל זאת ללא פירוט והנמקה כנדרש, עולה חשש כי אם יוחזר אליה העניין בפעם השלישית תימצא נעולה בדעתה. לפיכך – יש מקום לקיים דיון בעניינו של המערער בוועדה לעררים לעניין אי כושר בהרכב אחר.

8.לאור האמור – הערעור מתקבל.

עניינו של המערער יידון בפני וועדה לעררים אי כושר בהרכב חדש.